עמוד העבודה שס

תאוה לדבר כלל משא"כ בשאדע טעמו ואף על פי כן אמנע מלעבור אח"כ הייתי עושה בזה רצון קוני לכך שרי לן רחמנא כל מה דאסר לן כוותי' לומר אם תרצה לידע. טעם האיסור תטעום ההיתר שכנגדו ותדע טעם האיסור ולא תצטרך לעבור על האיסור לידע טעמו והנה מי שלומד התורה ויודע על פיה איזה דבר הוא מצוה לעשות ואיזה דבר אינו רשאי לעשות והנה יצרו תוקפו על זה לעשות היפוך ידיעתו ולעבור רצון קונו אעפ"כ אינו עובר וכובש את יצרו הרי הוא מקיים בזה מצו' בוראו משא"כ אם אינו לומד תורה ואינו יודע איזה דבר הוא מצוה לעשות ואיזה דבר אינו רשאי לעשות אין יצרו תוקפו ע"ז כ"כ לעבור מפני שאף אם יעבור אין לו עונש גדול מפני ששגג בדבר ואם לא יעבור דינו נוטל שכר ע"ז מפני שמה שאינו עובר אינו מחמת שאינו רוצה לעבור על רצונו ית' אלא מחוסר פתויי היצר ולכן ת"ת כנגד כל המצות מפני שע"י למוד התורה הרי הוא מצוה ועושה כל המצות משא"כ כשלא ילמוד תורה הרי הוא כמעט כמו אינו מצוה ועושה ואין שכר טוב

ארז"ל כיון שאדם עובר עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו ס"ד אלא אימא נעשית לו כהיתר ויש לדקדק הלא אמרינן בגמ' אין אדם עובר אא"כ נכנס בו רוח שטות וא"כ לפי שטותו ג"כ בפעם ראשונה נראה אצלו כהיתר ועוד הל"ל נראה לו כהיתר מהו נעשית לו כהיתר ונלע"ד לפרש כי הנה כתיב מים גנובים יומתקו וכדאי בסנהדרין שלהי פ' בן סורר ומורה דף ע"ה ע"א ע"ש המעשה והנה ידוע שעבירה גוררת עבירה כי בתחלה היצר מוכרח להתאמץ נגד האדם לפתותו לעבור עבירה כדרך כל ההתחלות שקשות הן וגם אצל האדם שעובר עבירה בפעם ראשונה בקושי הוא עושה העבירה ואח"כ שעבר בפעם ראשון הרי הוא משועבד ונכנע ליצרו ויצרו שולט עליו בקל לעבור פעם שני' אם לא החכם עיניו בראשו בראותו בחוש אמיתת דברי רז"ל שאמרו עבירה גוררת עבירה ואם יתפקר לעבור גם בפעם שנית ימסר ביד יצרו ח"ו לעולם ולא יצא מתחת ידו כ"א בתשובה גדולה ונמרצת מאוד אז הוא כובש את יצרו בהתאמצות וחריצות גדול עד מאוד והנה זה דרכו של היצר בפעם ראשונה ממתיק לאדם מתיקות העבירה כדכתיב מים גנובים יומתקו ואח"כ כשעבר פעם שני' אז כבר האדם נכנע ומשועבד תחת ידו אז הרי היצר א"צ להמתיק לו טעם העבירה אלא נעשית אצלו ההנא' הטעם כהיתר ממש וזהו תוכחת מוסר אצל כל מי שיקרב לעבור עבירה מחמת עריבות טעמה ומתיקותה שלא יעבור עליה מפני שפעם אחד בלבד יטעום עריבותה ומשם ואילך לא יוסיף לו עריבות יותר מן ההיתר כנ"ל ובודאי מן הסתם אם יעבור עבירה פעם אחת מעותד הוא לעבור עליה כמה פעמים כי עבירה גוררת עבירה

ברש"י פרשת וארא פירש"י, וארא אל האבות והנה הוא פליאה נשגבה ונ"ל בדרך רמז עפ"י מה דאי' בס' פענח רזא וארא וא"ו ארא כי מצינו וא"ו פעמים כתיב וירא ה' אצל האבות ג' פעמים באברהם וב' פעמים ביצחק וא' ביעקב והנה לכאורה היה ס"ד לומר של כל אחד מהם הי' נראה ו"פ ובאמת לא כך היא לכך פירש"י וארא אל האבות כלומר ו"פ ארא ה' אל האבות כולן בכלל אבל לא לכל אחד מהם

פי' הפסוק שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה יבואר עפ"י מאמר רז"ל אקדימו ריפתא לענייא כי היכי דליקדמו לבניכו כי העניות הוא גלגל החוזר בעולם והנה האבירי לב חושבים הואיל והם עשירים מופלגים ולעולם לא יגיעו בניהם למדה זו שיצטרכו לקבל צדקה וזהו הרחוקים בדעתם מצדקה

פי' המאמר לעולם אל יספר בשבחו של חבירו שמתוך שבחו בא לידי גנותו הענין הוא דהנה לפעמים יש לאדם כמה מעלות טובות מהם מעלות רמות ונשגבות מאוד ומהם. מעלות שאינם חשובות כ"כ אבל מ"מ מעלות נקראי' והנה איש גרוע שרוצה לגנו' את בעל המעלות הלזה משבחו במעלת הפחות' מכולם כדי שיובן לשומעי' שאין לו שום מעלה נכבדת מזאת מדאין משבחו במעלה הנכבדת יותר מכולם ונמצא כוונת הגרוע הזה בשבתו אותו הוא לגנותו ואע"פ שעצם הספיר הוא שבח וזהו אל יספר בשבחו של אדם שמתוך שבתו בא לידי גנותו

פי' הפסוק אל תבא במשפט עמנו כי לא יצדק לפניך כל חי פי' והי מנייהו מפקת להשאירו כי כולם א"א שתכלה אותם מפני השבועה שנשבעת ארבה את זרעכם

פי' הפסוק חלילה לך מעשות כדבר הזה: להמית צדיק עם רשע פי' כי צדיקים מיתתן בנשיקה ולא ע"י מלאך המות והנה מפורסם הוא שמלאך המות נק' רשע וזהו להמית צדיק עם רשע כלומר ע"י רשע שהוא המלאך המות והי' כצדיק כרשע שא"כ לא יהי הפרש בן צדיק לרשע ופי אחר מוטעם מזה הלא הוא כתוב אצלי במקום אחר

ביומא אמר ר' לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישר עד ה' אלהיך וכו' ר' יוחנן אמר עד ולא עד