עמוד העבודה שיד

שהוא חביב עליו כן הדבר הזה יראת ה' של בני אדם הוא דבר שאינני מצוי כ"כ אצל הבורא וכשמשיג הש"י דבר יראה מאדם אחד מניח איתו באוצרו וזהו יראת ה' היא אוצרו וע"ד האמת יהי' הפירוש של יהי רצון מלפני כלומר ממי שהוא מלפני שהם הפרצופים העליונים מז"א כגון א"א ואו"א כפי מה שמשפיעין הארה לזו"נ או אוספין את ההאר' למעל' למקימו הראשון וגם זה תלוי הכל במעשה בני אדם ותפילותם ויחודם והנה זה הפירוש ממוזג ומורכב הוא עם הפי' הראשון שכתבתי בדרך הנגלה

הואיל ואתי לידן קרא דועתה יגדל נא נפרש מלת עתה שהוא מיותר דהל"ל יגדל נא וגו' דהנה רש"י מפרש בפסוק אכנו בדבר ואורישנו ואעש' אותך לגוי גדול ועצום ממנו וז"ל וא"ת מה אעשה לשבועת האבות שנשבעתי ארבה את זרעכם ככוכבי השמים ובל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחל לעולם אעשה אותך לגוי גדול שאתה מזרעם והנה הרמב"ן כתב בפסוק ועתה יגדל נא וגו' וז"ל ולא הזכיר נוצר חסד לאלפים כי לא בזכות אבות התפלל משה עכשיו ולא הזכיר בתפלה הזאת לאברהם ליצחק וליעקב כלל והטעם בעבור שהארץ נתנה לאבות ומהם ירוש' והם מורדים באבותם והם לא היו חפצים במתנה שלהם אשר האבות בוחרים בהם מאוד והאיך יאמר אשר נשבע' להם בך וכל הארץ הזאת אתן לזרעכם והם אומרים א"א במתנה זו עכ"ל הרמב"ן והנה לכאורה היה קצת קשה על רש"י שכתב וא"ת מה אעשה לשבועת האבות הרי בדבר הזה לא שייך להזכיר שבועת האבות כמ"ש הרמב"ן אבל באמת נהי דלענין ירושת הארץ לא שייך להזכיר שבועת האבות מ"מ לענין שאמר אכנו בדבר ואורישנו שייך להזכיר השבועה שנשבע ארבה את זרעכם. אבל לי נראה טעם פשוט על מה שאמר הקב"ה למשה ואעשה אותך לגוי גדול שהקב"ה ידע שמשה יטעון שיאמרו כל הגוים מבלתי יכולת ה' וגו' לכך וישחטם במדבר לכך אמר למשה ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ואביא את בניך אל הארץ וממילא בטלה טענת דמבלתי יכולת ה' וגו' ומשה רבינו הי' חס על כבוד השם שלא יתחלל ביני וביני טרם יגדלו דורו של משה ויפרו וירבו עד שיגיעו לס' רבוא וזהו שאמר משה ועתה יגדל נא כת ה' כלומר עתה ביני וביני אל יתחלל כבוד שמך

איתא בזוהר על פסיק ואברהם זקן בא בימים ועל פסוק והמלך דוד זקן בא בימים לומר שהיו באים עם ימים שלהם לאותו עולם הוא עולם הנשמות והימי' שלהם היו שלמים נ"ל להסביר הענין הזה כי לפי פשוטו לכאורה אינו מובן כי הלא הימים אינם דבר נתפס שיצדק לומר עליה' שהביאו עמהם ימים שלהם ונ"ל כי הענין הוא למשל אם אדם אחד בא לפנינו ובקי במקרא בעשרים וארבע כתבי הקודש ואנו יודעים שלדבר הזה צריך התמדת הלימוד שנה תמימה יורה לנו בהכרח שבודאי שנה תמימה עסק במקרא אע"פ שלא ראנוהו לעסוק במקרא שנה תמימה מ"מ השכל יעיד ע"ז והנה בא להודיענו הכתוב שלא עברו מימי אברהם ודוד אפי' יום אחד שהיו פנויים מעבודת הבורא ובאי לאותו העולם בכל כך תורה ומצות שהיה צריך התמדת זמן כ"כ כמו ימי שני חייהם וזהו ואברהם זקן בא בימים כלומר שהימים של שני חייו שעברו היו שלימים והיה להם מציאות קיים מתמיד בדרך משל מי שאינו עובד את השם כלל א"כ כשעבר יום אחד מימיו כבר היום ההוא חלף ועבר ואיננו ולא יהיה ליום ההוא שייכת גדר מציאות בעולם והנה אם עשה מצות ולמד תורה באיזה יום אזי אע"פ שעבר יום אחד מימיו מ"מ יש מציאות קיים מתמיד וחזק ליום ההוא הואיל ויום ההוא בעצמו בלא"ה אין לו מציאות נתפס ממשי כ"א הפעולה ההיא הנעשה ביום ההוא יש לה מציאות וה"ה אפי' מי שבונה איזה בנין במאה ימים ובגמר הבנין אע"פ שהימים כבר חלפו ועברו מ"מ יש להם מציאות מאחר כי לפעולה הנעשית בהם יש לה מציאות אבל הפעולה ההיא היא בטבע הוה ונפסדת וכלה ולכן כשיכלה הזמן ההוא אזי יכלו מציאות הימים שבנה בהם הבנין ואז המאה ימים ההם נאבדים ואין להם עוד שום מציאות ושום זכר בעולם משא"כ אם לומד אדם תורה במאה ימים וחידש בהם חידושי תורה אזי החידושים ההם הם חיים וקיימים לעולמי עולמים לכן גם הימים קונים מציאות ואיכות קדוש ולכן גם הימים יש להם מציאות חזק וקיים לעולמי עולמים ואף לומד תורה ואינו מחדש מ"מ בקול ודיבור והבל של תורה שלו בורא מלאכים והמלאכים הם חיים קיימים לעולם ולעולמי עולמים ולכן גם הימים שלמדת בהם התור' ההיא הם חיים וקיימים לעולמי עולמים ובמה שכתבתי בקונטריס אחר כי האדם מת בכל יום ובכל רגע מאחר כי בהכרח מעותד למיתה ובכל יום מתקרב מיתתו והיום שעבר לא יחזור עוד לעולם אבל אם לומד בהם תורה ועושה בהם מצות אותן הימים אינם נאבדים מאחר שמלאכים שברא יש להם קיום לפיכך כתיב כי חיים הם למוצאיהם כי היא נותנת חיים וקיום ימיו שעברו וז"ש רז"ל רשעים בחייהם קרויים מתים מפני שמעותדי' למיתה בכל עת ועת כי ומיתה מתקרבת בהם ואינם עושים שום דבר אבל הצדיקים אף במיתתן קרויים חיים כי אף על פי שאז הם מתים מ"מ במה שבראו מלאכים בחיהם הרי כאלו הימים הם חיים לעולמי עולמם

לכו נא ונוכחה יאמר השם אם יהו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וגו' לכאורה מה ויכוח הוא זה. ונראה כי לעיל מיני' הזהיר הכתוב על התשובה מאהבה העושה זדונות כזכית כי נאמר שם רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני ואח"כ מזהיר על קום ועשה טוב הנמש מצד האהב' כדאי' בזוהר ובתיקונים וזהו אמרו למדו היטיב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו אמי אלמנה