עמוד העבודה שיג

מעמגי' הגשמיים שבעולם מכ"ש שבורח מן תענוגי' הקטנים ונמצא שהואיל שע"י כריתות הערלה מתרגשת הקליפה מן הגוף הנמול והקדושה שהוא הב' חסדים דנו"ה וב' שלישי ת"ת התחתונים המגולים מתפשטים שם שהם קדושה עצומה ועי"כ גורם שתתפשט קדושה עצומה באותו אבר שלא יהי' רב התאו' ולא ישתמש רק במצוה ובמותר כמ"ש הרמב"ן שלתועלת הזאת הוא כריתת הערלה ומכיון שבא לכלל חסימת התאו' לגמרי שוב יש לו מביא גדול בדבקות הקדושה וממילא הוא בנקל לו לקיים כל התרי"ג מצות שהם הגורמים העצומים לדבקות הקדושה ולהשגת הרה"ק נמצא אנו רואים בחוש שהמילה שקולה ככל המצות לפי שהוא הכנה עצומה לכל התרי"ג מצות ומה גם בעובדא דלתתא איתער עובדא דלעילא ומאחר שכל ישראל הם מושרשים בז"א וכל אחד מישראל הוא דוגמת ז"א כי כן נקראי' ישראל כמו הז"א שנק' ישראל א"כ ע"י כריתת הערלה שהוא מבחי' העבור ועור הפרועה שהוא מבחי' היניקה המכסה את העטרה שהוא מבחי' הגדלות הרי עי"ז מתעלה הז"א מבחי' העבור והיניקה אל בחי' הגדלות ומתפשטים בו החסדים דנו"ה וב' שלישי ת"ת המגולים ואח"ז נמשך גם על גוף הנמול קדושה מלמעלה והנה לעיל כתבתי שלפי שמילה שקולה ככל התרי"ג מצות לפיכך נק' ברית ולכן השבת שהוא ג"כ שקולה ככל המצוה נק' ג"כ ברית וז"ש הרמב"ן בפ' כי תשא בפסוק אך את שבתותי תשמורו וכו' וז"ל ואמר ביום השביעי שבת שבתון קודש לה' בעבור שהוא יסוד עולם והזכיר בשבת שהוא ברית עולם עכ"ל ובפ' לך לך בפסוק ואתה את בריתי תשמור כתב הרמב"ן וז"ל ותהי המילה לאות ברית והנה באות הזה הוא אות השבת ולכן ידח' אותו והבן זה עכ"ל. ונלע"ד כי הנה השבת ג"כ שקולה ככל המצות ומילה ג"כ שקולה ככל המצות אבל מילה הוא מ"ע ששקולה כל המצות ואנן קי"ל דאתי עשה ודחי לא תעשה ולכן מילה בשבת דותה את השבת

אין אדם יכול לעמוד על ד"ת אלא א"כ נכשל בה והוא דוגמת העבירה שהיתה עיקר סבת א האמיתי כטעם אשריך כלים שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה כי גלוי הטומאה היה טבת הטהרה והוא ע"ד צדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה וע"ד זרח בחושך אור לישרים ע"י החושך רח אור לישרים וע"ד מה שמבואר אצלי פסוק במזלי כ"ט פסוק י"ג ריש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה' והנה נאמר תשב אנוש עד דכא ביסורין ועי"ז תאמר שיבו בני אדם כי ע"י יסורין מפשפש במעשיו ועושה תשובה נמצא השבירה שישבר מתחלה כשהיה רשע והם גרמו לו יסורין הבאים מצד הקליפה כד"א ותמוגגנו ביד עונינו ואין ערוד ממית אלא חטא ממית והנה היסורין גורמים לו לשוב בתשובה והוא מה שנאמר עת אשר שלט האדם הבליעל באדם הקדוש לייסרו ביסורין הם לרע לו לאדם הבליעל בעצמו כי היסורין מעוררין אותו לשוב בתשובה והנה הרשע מתחלה היה לו שבירה רוחנית והם חטאיו שנשמתו היתה נשברה וזו השבירה גרמ' לו היסורין והיסורין גרמו לו עיקר התיקון האמתי דהיינו לשוב בתשובה כי במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד כי הרשע בתחלה מעשיר את הקליפה בניצוצי הקדושה שהכניס לשם וע"י תשובתו מוציא אותם בלעו מפי' כד"א חיל בלע ויקיאנו וזהו צער גדול ומופלג לקליפה כטעם עושר שמור לבעליו לרעתו כשנוטלין ממנו העושר ההוא והנה צדיקים תחלתן יסורין וסופן שלוה נמצא כי היסורין שמתחלה הם עיקר סבת השלוה הנרגש' אחר כן כי אין דבר ניכר אלא מצד הפכו והנה הוא דוגמ' מקלקל ע"מ לתקן כטעם שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב וברשעים תחלתן שלוה הוא להיפוך מתקן ע"מ לקלקל ובדוגמ' הזאת ממש היתה בתחלה בסטרא דקדושה השבירה ואח"כ התיקון ובסטרא דקליפה להיפוך כטעם חיל בלע ויקיאנו וזהו וראיתי שיש יתרון לחכמה מן הסכלות שהוא שבירת ההשגה וכמו שמבואר פסוק זה בזוהר שמלת מן הוא בחי' מ"ם החלקי ולא מ"ם היתרון

ארז"ל כשישראל עושין רצון של מקום מוסיפין כח ועוז בגבור' של מעלה שנאמר תנו עוז לאלהים וכשאין עושין רצונו של מקום מתישין כוחו של מעלה שנאמר צור ילדך תשי והנה קשה הדבר לומר תשות כח או תוספות כח כלפי מעלה ונ"ל להסביר פנים בזה דהנה אמרו איזה גבור הכובש את יצרו והנה פשוט הוא דבכלל זה ג"כ מי שיכול לכבוש כעסו וכן נראה מן הכתוב שהביאו לראיה שם שאמרו במסכת אבות שנאמר טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר כי המושל ברוחו הוא הכובש כעסו ומי שאינו יכול לכבוש כעסו הרי הוא חלש כיוון שכעסו חזק הוא ממנו שאדרב' כעסו כובש אותו ולא הוא כובש כעסו והנה כשישראל אין עושין רצונו של מקום אדזי שולטות מדת הכעס בעולם ונראה כאילו ח"ו אינו יכול לכבוש כעסו ודבר זה הוא מיוחס לחשות כח וכשעושין רצונו של מקום אזי מדה"ר שולטות בעולם ונרא' כאלו כובש כעסו וגבור יקרא וזהו ג"כ מאמר משה בפ' שלח לך ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת כלומר שיכבשו רחמיו את כעסו ובזה נבין ג"כ תפל' הקב"ה שארז"ל שהקב"ה מתפלל ומהו תפלתו יה"ר מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני לפנים משורת הדין והנה לכאורה קשה איך יצוייר ענין תפלה בזה שאומר יה"ר מלפני שיכבשו והלא כל זה בידו ית' הוא ומי מוחה בידו ית' יכבשו ויכבשו אבל לפי מה שאמרנו שכיבוש מדה"ר את מדה"ד או איפכא הכל תלוי בישראל ולפ"ז יצדק שפיר תפלת הקב"ה בענין זה כי דבר זה אינו בידו כמארז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וכמ"ש יראה ה' היא אוצרו ומפרשו בעל כלי יקר דהנה דבר שאינו מצוי אצל בלי אדם דרכן להניח אותו באוצר מפני