עמוד העבודה רעז

עצמו כי מצד ד"ת אסור ליטול שכר לימוד כמשארז"ל בב"מ ואלו רצה המלמד ללמוד בחנם באמת היה הקב"ה מוסר מעות קצבותיו של המלמד למלמד בעצמו אך מפני שהמלמד אינו רוצה ללמוד בחנם לכן הקב"ה אינו מוסר קצבותיו של המלמד למלמד בעצמו כ"א לבעה"ב ובעה"ב נותן לו שכר לימוד ושניהם טועים בעה"ב סובר שנותן למלמד מכיסו ומקצבת עצמו וסובר בעה"ב שע"י נתינתו שכר לימוד למלמד לחסר מקצבותיו והמלמד סובר ג"כ שהקצבת בעה"ב נחסר ע"י שנותן לו שכר לימוד והמלמד יש לו יתרון על קצבותיו אבל באמת שניהם טועים הם כי באמת השכר לימוד הוא מקצבת המלמד בעצמו ובעה"ב נותן למלמד מקצבת המלמד בעצמו והנה אם קצבת המלמד הוא עד"מ ארבע מאות זוז לשנה ואם בעה"ב יתן שכר לימוד ג"כ ארבע מאות זוז לשנה אזי א"צ הקב"ה לפחות או להוסיף על קצבת בעה"ב ואם בעה"ב פוחת השכר לימוד מד' מאות זוז אזי פוחתין לו דהיינו כשבעה"ב אינו נותן למלמד כ"א ג' מאות לשנה והקב"ה מסר כל קצבותיו של המלמד לבעה"ב והרי נשאר עוד אצל בעה"ב מאה זהובים מקצבת המלמד אזי פוחת הקב"ה ממעות בעה"ב מנה ונותן למלמד נמצא כל א' מהם נשאר קצבותיו שלימה הבעה"ב לא העדיף והמלמד לא החסיר ואם מוסיף מוסיפין עליו דהיינו אם בעה"ב נותן שכר לימוד למלמד יותר מקצבת המלמד דהיינו שנותן לו חמשה מאות זוז לשנה אזי מוסיפין לו דהיינו שהקב"ה נוטל מאה זוז מן המלמד ונותן לבעה"ב נמצא עתה הוא להיפוך שהמלמד לא העדיף ובעה"ב לא החסיר אלא קצבת שניהם היא מצומצמת בלי חסרון ויתרון וכן בעה"ב שנותן צדקה לעני הוא ג"כ מעות העני בעצמו שהקב"ה מוסר מעות קצבת העני לעשיר והעשיר אינו נחסר מקצבותיו ע"י מה שנותן צדקה לעני כי מממונו הוא נותן לו רק שעשיר סובר שיש לו גרעון בממונו ע"י הצדקה ובאמת הוא טועה ואם העשיר אין נותן צדקה לעני אזי הקב"ה נותן לעני שטר חוב לאות אמת לעשיר שיפרנסהו ויש לעני על העשיר מלוה בשטר כי מלוה הכתובה בתורה כמלוה בשטר דמי והנה כתוב בתורה לא תקפוץ את ידך מאחיך האביון פתוח תפתח את ידך והנה כשהעשיר אינו חושש למ"ש בחורה אזי הקב"ה נוטל מעות העני שביד העשיר ונותן מידו הרחבה לעני וזש"ה וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא וחטא הוא לשון חסרון מל' והייתי אני ושלמה בני חטאים דהיינו שהקב"ה מחסר מן העשיר שיעור קצבת העני שהית' מסורה בידו ונותן לעני

והנה ראיתי בספר עשרה מאמרות של הרמ"ע שכל מצות התורה הם מתפרשים בלשון עתיד עד"מ כל חלב וכל דם לא תאכלו פירושו הוא אין אתם עתידין לאכול דם וחלב וכן כל מצות התורה כי הקב"ה ערב בעדינו שלא נחטא כדכתיב ועמך כולם צדיקים והנה קשה איך מתפרשים לא תגנוב ולא תגזול בלשון עתיד והרי אח רואים שבני אדם גונבים גוזלים אבל הענין הוא עד"מ ראובן ושמעון הנה קצבותיו של ראובן הוא אלף זוז וקצבותיו של שמעון הוא שלשת אלפים זוז ואח"כ גוזל ראובן משמעון אלף זוז והנה אם ראובן לא היה גוזל משמעון אלף זוז הי' הקב"ה מוסר לראובן אלף זוז שהוא קצבותיו בהיתר ועתה כשלקח ראובן בעצמו אלף זוז מיד שמעון שוב אין הקב"ה צריך ליתן לראובן קצבותיו ואותן אלף זוז שהיה להקב"ה ליתן לראובן עתה נותן האלף זוז לשמעון ומתמלא חסרונו. נמצא קצבותיו של שמעון הוא במלואו ולא הפסידו כלל וראובן לא העדיף ולא הרויח כלל באותן האלף זוז שגזל משמעון רק הלאו שעבר על לא תגזול ונמצא כשראובן גוזל משמעון אלף זוז אינו גוזל מעות שמעון כי אם מעות עצמו הוא גוזל לפי שהקב"ה מנכה לו מקצבותיו שיעור מה שגזל וגנב נמצא גם לא תגנוב ולא תגזול מתפרשי' לעתיד כלומר אין אתה עתיד לגנוב ונגזול כי אתה טועה שאתה סובר שאתה גונב וגוזל ממון חבירך והאמת ממון שלך אתה גונב וגוזל כללא דמילתא מי שמאמין בעמוד הברזל הלזה שכתבנו שא"א להצטייר ששום אדם יגיע לו גירעון בקצבותיו שבין ר"ה ליוה"כ וכ"כ א"א להצטייר שיוסף אדם על קצבותיו אף פרוטה אחת וא"כ א"א להצטייר שיהי' לאדם שום הפסד בעולם ואפילו אם יראה בעיניו שנחסרו מממונו דהיינו שהיה לו אלף זוז ועכשיו נגנבו כולם ממנו ולא נשאר לו אף פרוטה אחת לא ידאג על זה כלל מי שמאמין בעמוד הברזל שהודענו בו כי ינחם א"ע באחד משני אופנים או שהאלף זוז הללו הם מקצבותיו ועדיין עתיד הקב"ה למלאות חסרונו או שהאלף זוז הללו לא היה מכלל קצבותיו והנה אף שעינו הגשמי רואה ההפסד אבל עין השכלי מחייב שלא יצוייר לעולם שום הפסד אצל שום אדם אמנם מחמת חסרון אמונתם ביסוד הלזה ומחמת עורון עיני שכלם הם דואגים כשיגיע להם איזה הפסד כי הם חושבים כל ממון שתשיג ידם ומה שמונח באוצרותיהם הם שלהם ומכלל קצבותם הם ולכן כשיגרע סכום הממון שבאוצרותיהם חושבים הם שיש להם הפסד ודואגים ומתאוננים ע"ז אבל אם היו משכילים ושא"א לשום אדם לידע סך הקצוב לו מר"ה עד יוה"כ ושהממון המונח באוצרותיהם מסופק אצלם אם הוא מכלל קצבותיו כי אולי הממון שבידם אינו שלהם לא היו דואגים לעולם בהגיע להם שום גרעון מסכום ממונם ולא היו צריכים לטרוח טרחות עצומות ויגיעות להרבו' הון בחשבם כי לריק ייגעו רק היו עוסקים מעט במו"מ ובאותו העסק מעט היו הקב"ה מזמין להם קצבותם ופרנסתם כי בלי עסק כלל וכלל ג"כ א"א להתנהג כי היעשה השם ארובות בשמים ולהשליך משם לכל אחד קצבותיו בדרך נס שלא כדרך הטבע אבל צריך לעסוק מעט במו"מ והקב"ה שולח לו ברכה במעשה ידיו כדכתיב וברכתיך בכל אשר