עמוד העבודה רעו

מצוה ואיזה הוא עבירה והנה לא תירץ בזה כלום דעכ"פ יקשה מ"מ היאך לא מצא עכ"פ זה העון עצמו של ביטול תורה ונלע"ד לפרש בשני דרכים מלבד הדרך השלישי שמצאתי בספר חושב מחשבות שחיבור עו"ה עמנואל בעל משנת חסידים והוא זה אם יסורין באין עליו ורוצה לידע אם הם יסורין של אהבה או למרק עונותיו יפשפש במעשיו ואם ימצא שחטא אינם יסורים של אהבה ואם לא מצא אין לו' שודאי יסורין של אהבה הם אלא יתלה הניסיון עוד בדבר אחר והוא ביטול תורה ויראה אם בא ע"י יסורין לביטול תורה אזי אינם יסורין של אהבה ולא פשפש כראוי ויחזור עוד לפשפש מחדש ואם הם יסורין שאין בהם ביטול תורה אזי בודאי הם יסורין של אהבה כן פי' בס' תושב מחשבות ויפה פירש הגם שיש לפקפוק כי זה הניסיון של ביטול תורה ראוי לנסותו בראשונה ואם ימצא שיש בהם ביטול תורה אזי יפשפש במעשיו כי ודאי אינם יסורין של אהבה כמשארז"ל ולפענ"ד נראה לפרש כך [ע"כ מצאתי בקונטריס ובדרוש. התשובה מפרש אותו המאמר אם רואה ע"ש ונ"ל הכותב שמתוך ההצעה הנ"ל מובן ממילא שחייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה בשמחה כי ההודאה להש"י אינו על ההטבה רק על שהוא ית' משגיח בהשגחה פרטיית מה לי אם הוא מטיב או להיפוך ח"ו הכל הוא בהשגחה פרטיית והוא הוא עיקר ההודאה (חסר)

טעמו וראו כי טוב השם אשרי הגבר יחסה בו הנה הלשון טעמו לכאורה לא יצדק היטיב נגד הש"י ונלע"ד כי הנה כתוב לא תנסו את השם אלהיכם ודהע"ה ביקש מהבריות מי יתן שישקוקקו לנסות את השם והנה הבריות אוהבים אותו לגמרי ואינם חפצים אותו אף לנסות והמשל לזה לאחד שיש לו בן יחיד אהוב לו מאוד לאין קץ ואינו יודע איזה נחת רוח יעשה לו מרוב התלהבות אהבתו אותו והילד הוא רך מאוד ואינו יכול עדיין לדבר כלל והאב התייעץ בעצמו מה לעשות כדי להשקיט חום אהבתו קצת ליתן לו מין מרקח' אחת מתוק ומתובל ומבושם היטיב והיה כי יומתק המרקח' לחכו יגיע גס לאביו נחת רוח ושעשוע בלבו בחשבו שבנו הילד האהוב לו נהנה מן המרקח' הלז ועי"כ נהנה גם הוא והנה אין דרך להשתוקק אחר טעם איזה מאכל בפעם ראשון כל זמן שלא טעם המאכל ההוא מעול' ומפני כן כשהאב מושיט המרקח' הנ"ל מטה ראשו לצדדין וסוגר פיו ועי"ז האב מצטער שאין לו במה להשקיט גודל חום אהבתו מה עושה בתחלה כופהו ופותח פיו שלא בטובתו ותוחב המרקחת לפיו עד כי ירגיש בחיך ולשון מתיקות המרקחת ההוא ומאז והלאה אדרבה יבקש הילד בתחנונים ליתן לו המרקחת מאחר שיודע טוב טעמו וכן אמר דהע"ה טעמו פעם אחד לנסות ענין הבטחון בבורא ית' ואז תראו ותכירו כי טוב השם אשרי הגבר יחסה בו:

והנה איתא בפסוק לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות והנה הלשון הזה משולל הבנה כי מי חוטף ממנו ואם הוא בדרך התפארות הלא יש לו ההתפאר בדברים חשובים יותר מכסף וזהב ונלע"ד ליישב בהקדים הצעה אחת הנה הרבה יש לתמוה על סמיות עיניה' ולבם של הבריו' כי הלא אם ישאלו לכל אחד ואחד מישראל המאמין אתה בבורא ית' שהוא אדון העולם ושהוא אל אחד אמיתי ושתורתו שבכתב ושבע"פ אמתיים המה ומאתו נתונים המה לנו ושכל דברי נביאים וכתבי קדשו אמתיים המה והנה אם ישאלו שאלות הללו אף לפחות שבפחותים יפער פיו לבלי חוק נגד השואל להשיב לו כי בבלי דעת שואל שאלתו כי הלא מי שאינו מאמין בקוצו של יו"ד שכתוב בתורה הרי הוא בכלל המינים והאפיקורסים עאכ"ו מי שיכפור בכל אלה הדברים והנה אין ספק שהם מטעים את עצמם טעות עצום ועליהם נאמ' בפיו ובשפתיו כבדוני ולבם רחק ממני והלא תלמוד ערוך הוא כל מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה עד יוה"כ חוץ מהוצאות שבת ויו"ט והוצאת בניו לת"ת שאם פוחת פוחתין לו ואם מוסיף מוסיפין לו והנה משמעות הלשון של קצובין הוא אף אם יטריח וייגע את עצמו מאוד לאסוף הון רב ויסע ממקומו לרכוב בציות ולדרוך באניות ולהביא נפשו גמעונות אריות בימים וביערות ובמדבריו' יומם לא ינוח ולילה לא ישקוט עכ"ז לא יוכל להוסיף לו בחריצותו הנמרץ אף פרוטה אחת על קצבותיו דאם יצוייר שיכיל האדם להוסיף ע"י יגיעו פרוטה אחת יותר מקצבותיו א"כ מהו לשון קצובין שבתלמוד וכן כל הבריות שבעולם אף אם יתאמצו בכל כחם לפחות מקצבותיו של אדם אחד אף פרוטה אחת מקצבותיו לא יוכלו לפחות ממנו שאם יצוייר שיוכלו לפחות א"כ מהו לשון קצובין והנה כל הבריו' יביעון בפיהם שמאמינים בתורה שבע"פ ולמה אין מאמינים במלת קצובין הנאמר בתלמוד וממעשיהם ניכר שאינם מאמינים מאחר שיומם לא ישקוטו ולילה לא ינוחו להביא ממרחק לחמם ולהרבות הון ועושר בבתיהם ובאמת המה לריק ייגעו והנה לכאור' יש לתמוה על מה שאמרו בגמ' חוץ מהוצאו' בניו לת"ת אם פוחת פוחתין לו ואם מוסיף מוסיפין לו וא"כ פרנסתו של המלמד תלוי' באחרים המעט הוא אם רב כ"א בעה"ב יתן למלמד הון רב יהיה למלמד הון רב ואם יתן למלמד מעט יהיה למלמד מעט וכי המלמדים אינם כתובים למעלה בפנקסו ית' וכי המלמדים אין להם קצבה למעלה בין ר"ה ליוה"כ וכן התורה הזהירה לנו על הצדקה לפרנס את העניים כדכתיב לא תקפוץ את ידך מאחיך האביון וקרא עליך אל השם והיה בך חטא וכי העניים אינם רשומין בפנקסו ית' אבל הענין הוא באמת הגמור שכל או"א מישראל אפי' שבקטני' מזונותיו קצובין לו בין ר"ה ליוה"כ ולא יחסר שוה פרוטה מקצבותיו ולא יוסיף רק שבעה"ב נותן להמלמד שכר לימוד ממעות המלמד עצמו דהיינו שהקב"ה אינו נותן מעות קצבותיו אש למלמד