עמוד העבודה רסח

לה משלחן גבוה והיתה מתענגת עונג נפלא ולא היה לה שום דאגה ופחד לא פחד מות ולא פחד חלאים רעים או מיתת בנים או יסורין כי הוא עולם החיים והוד והדר ועוז וחדוה ויורדת משם לעוה"ז להתלבש בגוף עב ועכור מוסרח מלא צואה גרף של רעי ולאכול מאכלי' גסים ועבים שהם המאכלים הגשמיי' ויתר תענוגי' הגשמיים כמו רחיצה ומשגל שאע"פ שאצל הגוף הם תענוגים אצל הנשמ' הם כקוץ מכאיב וכמדקרת חרב ועומד' בסכנה אולי תהרג בלי מזונותיה הדקים שהורגלה בהם ותמשך אחרי תענוגי גופה ואולי לא תוכל להתגבר על גופה והנה טרם בואה לגוף שאז השגת' רחבה ודאי משגת אז כל חסרונותי' שתשיג בהיותה בגוף והנה בעל כרחה היא שלוחה ומגורש' משם לעוה"ז ובהעלותה כל זה על זכרונה דואגת מאוד ותראה שלא להשתתף עם הגוף שהוא כפרי מגונה ומנוול ואין נאה לה שתאכל עמו בקערה אחת כלומר שתשתתף עם הגוף בתענוגיו דהיינו שבתענוגי הגוף תתענג גם הי רק כל מגמתה "תהיה בעבודה הבורא ובהשגות התורה שהם מזונות רוחניי' הראויי' לפי טבעה הדק והנה אע"פ שמדת הגאוה היא מגונה מאוד אב גאות הנשמה היא משובח' מאוד שתתגאה נגד הגוף לאמר הלא אני בת מלך רכה וענוגה אשר לא נסתי כף רגלי הצג על הארץ איך אשתתף עם הכפרי המנוול הזה ליזון עמו בקער' אחת וליהנות מתענוגיו והנה מה שנמצא שאדם הולך אחרי תענוגי הגוף הוא לסבת שנשמתו שכחה יחוסה הנפלא ומעמדה הנעים וחושבת שמעולם היתה עכורה וכפריי' כמו עתה וז"ש הכתוב אצל יהושפט ויגבה לבו בדרכי השם כלומר שנשמתו היתה מתגאה נגד הגוף כי הנה ארז"ל על והלכת בדרכיו מה הוא רחום אף אתה רחום וכן בענין הגאוה ראוי להנשמה שתאחז בדרכי השם מה הוא גאות לבש ואינו מתרעב בעלוליו כמו כן לא תתרעב ותשתתף הנשמה עם הגוף בתאוותיו ובתענוגיו וזהו מ"ש הכתוב ויגבה לבו בדרכי השם כלומר עם דרכי השם כלומר במה שאחזה בדרכי השם מה הוא מתגאה אף היא תתגאה ולא תתרעב עם הגוף כי הנה בדרך הטבע אין רוחני יכול להתערב עם גשמי ואע"פ שאין שום נקודה בגוף שאין בו חיות הנשמה עכ"ז אינה מתערבת עמו כמו קמח ומים שנבללין זה בזה ואינם יכולין להתפרד עוד זה מזה אחר שנתערבו אבל היא יושבת על הגוף כמו עגלן על העגלה או כמו שמן זית ומים שהם בכלי אחד אף אם תנענע בכלי מאוד כדי שיתערבו זה בזה אחר זמן מועט יתקבצו כל חלקי השמן במקום אחד ויהיה עומד לבדו צף על פני המים והנה כל זמן שהנשמה איננה מתענגת בתענוגי הגוף אינה מתערבה עם הגוף לכן בשעה פטירתה אין לה צער לפרוש מן הגוף כי בקל היא מתפרש' ממנו כמו השמן מן המים והוא דוגמת כמשחל בניתא מחלבא כי השער אינו מתערב עם החלב אבל כשמתענגת בתענוג הגוף ומתערב' עמו או בשעת פטירתה קשה לה לפרוש מן הגוף כמו שקשה לפרוש הקמא **(הגהה ומהאי טעמא רשעים בחייהם קרוים מתים כי מאחר שאין לו כח להלחם עם היצה"ר הרי הנשמה שלו כבר מתה על ידי התקשרה בתענוגי הגוף שהם סם המות אל ה כי מה שהוא קיום לגוף שהוא בטבע מת כי הגוף עצמו אינו עצם חיוני כמו הנשמה והנה מה שהוא קיום הגוף הוא אבוד הנשמה מאחר שנקשר' בגוף אז אהבתה וחשקה את תענוגי הגוף כבר קלטה איכות הגוף להיותה מתה כמו הגוף ואז אינה יכולה לקום בתחיית המתים כי בשע' מיתת הגוף הרי הוא אצל כל תחיית המתים שהרי מאן דנחית מדרגה לדרג' מיתה אתקרי נמצא ברדתה לגוף נחתי' ממדרגה רמה לבירא עמיקתא ובמות הגוף היא שבה לחיותה הראשון ממילא אצלה היא תחיית המתי' משא"כ ברשע שנשמתו נקשר' באהבת' את תענוגי הגוף לכן קשה לה לפרוש הגוף כפיטורא בפי ושט לכן קשה לו מאוד לקום בתחיית המתים והרי מית' הנשמה היא מית' עמוקה יותר ממיתת הגוף כי הגוף בלאו הכי אינו עצם חיוני משא"כ הנשמה היא עצם חיוני והיא חי' בטבע כי נחצבה ממקור החיי' ונהרג' ע"י תענוגי הגוף שהיצר מטעה אותה שכורך סם המות בתוך דבש והנה בתחלתו רך וסופו קשה כי בתחלה ערבה לו מתיקות הדבש וכשהדבש חלף הלך לו דהיינו בשעת מיתה שאז נפסקים תענוגי הגוף אז מרגשת מרירות:

)** מן המים אחר שנתערבו כי נקשרה בגוף בקשר אמיץ וזהו כפיטורי בפי ושט שיוצא בדוחק גדול והנה דרך הטבע כשאם מוכרח לפעול פעולה מגונה יסתר במסתרים חדר לפנים מחדר שלא יראו שום בריה כמו שמצינו בשאול המלך שנאמר ויבא שאול להסך את רגליו וארז"ל להסך שמיסך את עצמו כסוכה שנכנס למערה לפנים ממערה אבל מי שצריך לפעול פעולה מגונה בהצטרפות איש אחר דהיינו משגל שהוא בהתחברות איש ואשתו הנה מי שיעלה על זכרונו גודל ועוצם גנות הפעול' ההיא לא ישתוקק לאשתו מחמת שמתבוש' בפני אשתו ובאמת לא בזה בחר השם כי לא לתהו בראה ועל איש כזה הזהיר הכתוב על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבש' אחד כלומר שיהא דומה בעיניו כאלו עושה המעשה ההיא ביחיד בלתי הצטרפותו לנקבה ועל אנשים כאלו הוצרך הכתוב לצוות על פריה ורביה ולהזהיר על מצות עונה כמ"ש ועונתה לא יגרע כי לכאורה קשה למה הוצרך לצות על דבר שהאדם משתוקק לו בטבע וזהו הענין המקדש את עצמו בשעה תשמיש ר"ל בשעה תשמיש יעלה על זכרונו קדושת נשמתו שנחצבה ממקום קדוש וטהור רוחני וכל פעולת' באותה עולם הרוחני לפעול פעולות רוחניות דהיינו השגת שכליות עמוקות לעבוד את יוצר הכל בהשגתה את מקצת יקר תפארת גדולתו ית' ותהיה תמיד צהלה ושמחה ועתה נפלה ממדריגת' מאיגרא רמא לבירא עמיקת' לפעול פעולה מגונות בהמיות כי היא מעשה בהמה אם כוונתו לתענוג בלבד ובהעלותו כל זה על זכרונו יעשה המעשה הזאת בעל כרחו לקיים המצוה אע"פ שמתנגד הענין ההוא לרצונו ויעשה כאלו כפאו שד ובמהירות לברוח מהרה מהמעשה הזאת למעט בזמן הגנות כמו שמצינו בר"א הגדול