עמוד העבודה רסז

כמשארז"ל במס' גיטין קנה את עצמו וכמו כן הולדו' של העבד אע"פ שהוא הולידם אינם נקראים על שמו אלא על שם אדוניו והנה דרך הטבע של כל משכיל כשמקבל טובה מחבירו משתוקק הוא לגמול לו טובה אחרת חלף טובתו ואם לא תשיג ידו להטיב לחבירו יצטער מאוד כי כן היא מטבע נפש המשכלת שאינה רוצה לקבל מתנת חנם שהרי לכן באה להתלבש בגוף בעוה"ז לסגל מצות ומע"ט בעוה"ז למען תהנה מיגיע כפה ולא תזון מנהמא דכיסופא ואע"פ שהנפש הולכות להתלבש בגוף בקושי גדול במקום סכנה שקרוב' להפסד ורחיק' משכר ועוד שמגורשת מעולם רוחני קדוש וטהור ודק וזך וממזון רוחני ק וזך שניזונית שם על שולחן אביה ומלחם אביה תאכל והאכילה ההיא היא אכילה רוחניות שהיא השגות שכליות עמוקות מאוד ונהנית מזיו השכינה ומשגת גדולתו ית' אשר אין חקר לתענוג הרוחני הזה וירדות משם להתלבש בגוף מנוול גס ועכור ומוסרח ומטונף מלא גללים ואוכלות מאכלים גסים ועבים שהם מאכלי העוה"ז כי אפי' שתאכל מאכלים היותר דקים שבעולם מ"מ הם גסים מאוד בערך מזון הרוחני שהוא השגות שכליות עמוקות מאוד והנה עם היות שהנפש כואבת מאוד בהעלות' הענינים האלו על זכרונה עכ"ז בעבור ספק אולי תזכה לסגל מצות ומעשי' טובים ולא תאכל נהמא דכסופא שזה ג"כ כאב גדול הוא ליהנות ממתנת חנם מכנסת עצמה לספק סכנה והואיל דעסיקנא בהאי ענינא נפרש בעזה"י שני פסוקים בס' משלי פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה צופיה הליכו' ביתה ולחם עצלות לא תאכל והנה מלת ותורת חסד על לשונה אין לו ביאור נכון ועוד מהו לחם עצלות והענין יובן עפ"י משל אחד פעם אחת נתאכסן אורח אחד אצל יהודי אחד בכפר בע"ש סמוך לחשיכה ולא היה לו שהות ליסע משם הלאה והוצרך להיות שובת בשבת אצל בן הכפר וישאל את בעל הבית לאמר כמה סך אתן לך בעד מה שאסעוד אצלך סעודת שבת ויען לו לאמר דינר זהוב תתן לי ויתחנן לו האורח לאמר דינר זהוב היא סך מרובה מאוד בעד סעודת שבת ולא אבה בעל הבית להסכים בפחו' מדינר זהב והוכרח האורח להבטיח לו דינר זהב ולאחר השבת הניח לפניו דינר זהוב ולא רצה ליטול ממנו אף פרוטה אחת וישאלהו האורח ויאמר לו א"כ למה הפצרת בי בע"ש ליטול ממני לא פחות מדינר זהוב ויען לו בעל הבית כדי שתאכל בלי עצלות כי מאן דאכיל דלאו דידיה בהיל לאסתכולי באפי' והנה רש"י פירש בפ' ואתחנן אין חנון בכל מקום אלא מתנת חנם המשל בזה שני בני אדם נשכרו אצל אחד לעשות מלאכה ולאחר גמר המלאכה תבע אחד מהם שכירתו מבה"ב בפנים זועפים בל' עגונה לומר הלא אני עבדתי אצלך בשכר ולמה אינך נותן לי שכרי ויענהו בעל הבית ג"כ בפנים זועפות לומר שוטה וכסיל הילך וטול מעותך וכי חושב אתה שאהנה כובש שכרך מי שחושב כן עלי אינו אלא שיטה וכסיל והשכיר השני היה חכם ולא תבע מבעל הבית כלל שכר עמלו רק בא אצלו בל' תחנונים ובקשה לומר עשה לי טובה והלוני זוז ויען לו בעל הבית בלשון תימה ובפנים שחקות לומר מה בקשת ממני הלוואת זוז הלא מעותך הם אצלי בשכר עמלך יותר מזוז והנה כבר אמרנו לעיל שעיקר ביאת הנשמה לעוה"ז למען לא תאכל נהמא דכסופא שהוא לחם עצלות והנה כל הפרשה של אשת חיל שבסוף משלי מדברת מנשמת הצדיק ויאמר הכתוב פיה פתחה בחכמה כלומר הנשמה פותחת פיה בחכמה ובדרך ארץ ומה הוא החכמה ומפרש ותורת חסד על לשונ' שאינ' מבקשת ממנו ית' שכר עמלה בתורת דין אלא מבקשת ממנו ית' מתנת חנם בתורת חסד כלומר תן לי בתורת חסד והקב"ה משיב לה לומר הלא יש לך אצלי בתורת דין גמור בשכר עמלך אמנם הנשמה אינה יכולה להעיז פניה לתבוע שכר עמלה בתורת דין רק בתורת חסד והוא לשון חכמה כי אע"פ שכל מה שמסגלת בעוה"ז מצות ומע"ט אינה אלא בשביל שצופיה הליכות ביתה שצריכה לחזור ולהלוך לביתה העליון וממנו לוקחה ולמען שלא תאכל לחם עצלות דהיינו מתנת חנם שהוא נהמא דכסופא א"כ למה אינה תובע' בתור' דין השכר עמל' מאחר שכל עיקר כוונת' הוא בעבור זה עכ"ז אינה מבקש' אלא בתור' חסד שהוא לשין חכמה

ומדי דברי במיאון הנשמה לבוא בעוה"ז לספק סכנה נבאר בסגנון זה ענין התקדשות האדם בשעת תשמיש ומה שארז"ל שיבעול באימה כמי שכפאו שד והענין הוא כי גבי מ"ח דברים שהתורה ניקנית בהם חשיב אחד מהם המכיר את מקומו והנה ענין הכר' המקום אין לו ביאור נכון ונלע"ד ליישב בעזה"י הנה ידוע שהגוף הוא מסך מבדיל בפני השגת הנשמה וטרם בוא הנשמה בגוף משגת השגו' עמוקות מאוד כמשארז"ל בנדה נר דולק על ראשו וצופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופו כי הנר שהוזכר שם הוא הנשמה כמ"ש נר אלהים נשמת אדם וצופה ומביט וגו' בעין שכלה כי לרוחב השגתה משגת בסקירה אחת מסוף העולם ועד סופו כי אז עדיין אין לה מסך מבדיל ובבואה לגוף אז השגתה עמומה וחשיכה וחלודה מאוד לסבת עכורות החומר ונמשיל משל לאיש אחד רך וענוג ומפונק מאוד השלוח למדינה אחת שמאכלם גסים ועבים מאוד והדרך מסוכן מאוד מפני גדודי ליסטים וחיות רעות וכשיבא לשם מתיירא אולי מחמת שלא הורגל במאכלים גסים ועבי' לדקות טבעו אולי ימיתוהו המאכלים ההם ומלבד זה אין לו שם מכיר ואוהב וריע והוא גר בארץ נכריה ודאי האיש ההוא ילך בשליחות ההוא בעצבון גדול ואף אם יבטיחוהו שכר מופלג לא ניחא ליה שהרי אם ימות בסכנת השליחו' ההוא מה יועיל לו השכר והנה כן קרה ממש להנשמה היורדת להתלבש בגוף שמתחלה היתה במדור נאה מאוד מדור רוחני והית' ניזונת ממזון יקר מאוד רוחני שהוא השגות השכליות העמוקות הניתן