עמוד העבודה רסט

וכשיכוין במעשהו רק לשם מצוה ולא לתענוג הגוף יתמעט קצת הגנות מהמעשה ההיא אע"פ שסוף סוף המעשה היא מגונה מ"מ אינה מגונה כ"כ כמו מי שמתכון לתענוג הגוף שאז הוא מעשה בהמה לגמרי רק יתכוין לקיים זרע או לקיים ועונת' לא יגרע ועמקו מחשבות השם כי בעבור שהאשה משתוקק' בהכרח במחשבתה למעשה הזאת ואין לה מצח לתבוע בפה לכן הזהירה. התורה עונתה לא יגרע. ועפ"ז יש ליתן טעם לשבח על מה שהנשים אינם מצוות על מצות פריה ורביה כמו שנפסק להלכה בש"ע אבן העזר בתחלתו כי הרמב"ן בפירושו על התורה כתב בפ' בראשית אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים ואם תאמר לא אזקק לבעלי ותסתלק מן הקללה לא תאמר כן כי בהכרח ואל אישך תשוקתך וא"כ תהיה הקללה מחמד' והנה ידוע שבחירה מסורה ביד האדם לעשות ככל אשר חפץ להרע או להטיב והנה מאחר שהבורא ית' הכריח את האשה להשתוקק אל בעלה א"כ א"א שתהיה מצווה על זה מא' שאין לה בחירה בדבר הזה והנה השתוקקות' בהכרח לדבר הזה ואין לה מצח לתבוע בפה לכן הזהירה התורה ועונתה לא יגרע

והנה איתא בזוהר ת"ח המשמש מטתו ביומי דחול עובר משום ערות כלתך לא תגלה בגין דאינון ידעין אורחין דאוריית' שאר עמא ההיא דאתגלי' כלתך ממש ע"ש ובס' שומר אמונים בהקדמה שניה בהצעה שלישית כתב דמוכח כאן דשאר עמא הוזהרו על הנגלות ופשטי המצות לבד אבל ת"ח דידעין אורחין דאורייתא הוזהרו גם על הנסתרות של המצות ופסוק ערות כלתך לא תגלה מזהיר להם שלא לשמש מטתם בשעה שאין למעלה זיווג עכ"ל בעל שומר אמוני' והנה מ"מ אין האזהר' מיושבת על הלשון של ערות כלתך לא תגלה ונלע"ד בעזה"י ליישב כי הנה יש ליתן טעם למה אסרה התורה לת"ח לשמש בחול כי הנה ידוע שבשבת נשמה יתירה שלוחה מלמעלה להתלבש באדם ורוב בני האדם מרגישין בזה והוא כשתתחד' להם חדוה שמחה בע"ש כי הנשמה באה ממקום השמחה והחדוה כדכתיב הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו והנה החיים האמיתיים הם חיים של שמחה כי מי שחי חיי צער חייו אינם חיים והנה אף עמי הארץ מתחדש' להם בע"ש הארה יתירה וששים ושמחים בע"ש ובשב' אלא שהשמחה שלהם באה מלובשה בדברים גשמיים מה שהוא עתיד ללבוש מלבושי כבוד ובגדי משי וגם עתיד לאכול מאכלי' שמיני' ומבושמי' ברבורי' אבוסים ויין ודגים ומי שהוא ירא שמים ואוהב להקב"ה ישמח בנשמה יתירה עד שנתחד' לו כח קדושה המכריעו לעבודת הבורא והנה מאח' שמוטל על ת"ח לקדש עצמו בשעה תשמיש לא לשם תענוג אבל מ"מ קשה להנצל מכונה הזאת רק בשבת שיש לו עזר מלמעל' נשמה קדוש' יש לו כח להתאמץ להתקד' בשעת תשמיש והנה כל זה הוא לת"ח שלא שימש בימות החול אבל אם שימש בימות החול שא"א אז להתקדש לגמרי בלי תערובו' כוונת תענוג גופני נמצא ע"י מה ששימש בחול לא יכלה הקדוש' הנוספ' בשבת לשכון עליו ואין לו סיוע מלמעלה ויהיה קשה לו אף בשבת להתקדש לגמרי בלי שום כוונת תענוג והנה ע"י כן נראה קצת פגם בתוספת קדושה שבת שאין יכול להתקד' בשעת תשמיש ואע"פ שהאדם בעצמו גרם לעצמו זאת במה ששימש בימות החול עכ"ז נראה קצת פגם וחלישות בתוספ' קדושה שבת והנה ידוע ששבת מכונה בשם כלה ומאחר שבמה ששימש בימות החול גורם חלישות ופגם בכח קדושת שבת הרי עובר על ערות כלתך לא תגלה כי הדבר הוא ערוה ופגם וחסרון בתוספ' קדושת שבת והנה ידוע שנשמת ת"ח בימות החול הוא נשמת עם הארץ בשבת כי כמו שנשמת ת"ח בימות החול אין לה כח להתקד' בשעת תשמיש בימות החול כמו כן אין כח לנשמת עם הארץ להתקד' בשעת תשמיש אף בשבת לפיכך מותר לע"ה לשמש בימות החול וז"ש בזוהר שאר עמא ההוא דאתגליא כלתך ממש. ומ"ש בס' שומר אמונים הנ"ל שלת"ח הזהיר שלא לשמש בזמן שאין זיווג למעלה יבא על נכון במה שמבואר אצלינו במקום אחר סוד גדול על המקדש עצמו בשעת תשמיש עפ"י מ"ש בזוהר כמה פעמים בעובדא דלתתא איתער עובדא דלעילא

ונחזור לענינינו במה שכתבנו שיראה כל אדם לזכור גודל חשיבות הנשמה וטעם שלה קודם בואה לגוף ונלע"ד אפשר שמה שארז"ל במס' ברכות כי מיפטרו רבנן מהדדי אמרו אחד לחבירו עולמך תראה בחייך שהכוונה היא שיראה בעוה"ז עולמו הרוחני שמשם חוצבה נשמתו ועתידה לחזור שמה שזה יועיל מאוד לעבודת הבורא והנה באבות ארז"ל דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה ולפני מי אתה עתיד וכו' לפני ממ"ה הקב"ה וכתבו המפרשי' בטעם הכפל הרישא קאי על הנשמה כלומר דע מאין באת כלומר ממקום קדוש וטהור ולאן אתה הולך כלומר הלא לבסוף תשוב לשם והיאך תטנף את עצמך בעוה"ז והסיפא מפורשת שמדבר' מהגוף וקאמר בהדיא מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה והבבא השלישי' שהיא לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון קאי אתרוויהו על הנשמה ועל הגוף ששניהם עתידים לתת דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה ויתכן לומר שגם הבבא שני' שהיא ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה מצי קאי על הנשמה כלומר דע ההבדל הגדול בין מצבך בעולם הרוחני טרם בואך לגוף ובין מצבך של עכשיו בעוה"ז כלומר שים על לבך מאין באת שהוא ממקום קדוש מאוד ולאן אתה הולך לגוף המשוקץ והנבזה שהיא עפר רמה ותולעה ולמה לא תחמול על נפשך העטופה ברעב ממזונה