עמוד העבודה רסד

ויוכיחנו בדברים רכים ובבקשות שלא יחטא עוד מעתה ויעש' תשוב' על העבר וכאשר יראה שאינ' מועיל כלל בהוכיחו אותו וכואב לו הענין מאוד ילך ויבקש רחמים עליו בתפלה ובתחנוני' שהקב"ה יחזק לבו לעבודתו ית' וישנה את בחירתו לטוב' כי לח יכול לסבול הצער שמגיע לו ית' ע"י זה הרשע והגם שדבר קשה הוא מאוד לשנות בחירת האדם לטוב' כי הכל בידי שמי' חוץ מיראת שמים עכ"ז לאיש כזה האוהב להקב"ה בתכלית הנה הקב"ה אוהב לזה האיש בתכלית האהב' ואין יכול לסבול עומק הצער של זה האיש ע"י ראותו את הרשע ממרה נגד הבורא ית' לכן מוכרח ית' לשנות בחירת הרשע הזה לטובה והנה בעבור צער עצמו ית' לא הי' הוא ית' חושש לשנות בחירת הרשע לטובה רק בעבור שקשה לו ית' לסבול צער העמוק של המוכיח מוכרח לשנית בחירת הרשע לטובה וזהו מאמר המשנה בטל רצונך מפני רצונו ית' כלומר בטל מציאות רצונך כאלו אין לך רצון כלל כמו עצים ואבנים ולא יהי' לך רצון כ"א מה שהוא רצונו ית' וזה יה' רצונך לא זולת ותרויח בזה שיבטל הוא ית' רצון אחרים ר"ל שיבטל בחירת אחרים מרעה לטובה מפני רצונך כלומר בעבור צער עצמו ית' לא הי' חושש אבל מפני רצון המוכיח שרצונו הוא שיתהפך בחירת הרשע לטובה בעבור כן מוכרח הוא ית' לבטל רצון הרשע לרעה ויהפוך רצונו לטוב'. ומעתה לא קשה כלל היאך אמר' ברורי' לר"מ בעא רחמי עלייהו דליהדרו בתשוב' הלא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שאני ר"מ דרב גוברי' מחמת שהוא ית' לא יסבול עומק הצער של ר"מ שיש לו מחמת הרשעים האלה מוכרח הוא לשנות בחירתם לטובה והנה השכל מחייב שכאשר אדם יבקש רחמים שהוא ית' יעשה לו כפי שהדין נותן א"צ להמתין על עת רצון כי אפי' בזמן שמדת הדין שולט בעולם יכול' תפלתו להתקבל כי הוא בעצמו אינו מבקש ענין שהוא לפנים משורת הדין כ"א מה שהוא שורת הדין גמור אבל מי שהוא רוצה לבקש שיעשה עמו לפנים משורת הדין צריך להמתין על עת רצון. והנה עצה יעוצה לאנשי' שמתפללים בעד אחרים לשנות בחירתם שיבואו לפניו ית' בטענה נצחת והטענה הוא כמו שאבאר לך כי הנה ידוע מי מרחם יותר אם אב על בנו או אח על אחיו הוי אומר האב על בנו והנה ראוי לטעון נגדו ית' כך לומר רבש"ע על מה אני מבקש רחמים על בניך אני מבקש רחמים וכי צריך אני לבקש רחמים מאתך על בניך הלא שורת הדין שאת' תרחם על בניך יותר ממה שאני מרחם עליהם כי לך הם קרובים יותר ממה שהם קרובים לי כי לך הם בנים ולי אינם אלא אחים שרחמי אח לאחיו מועטים יותר מרחמי האב על הבן וכי צריך אני לעורר רחמיך על בניך ולכאורה לא היית צריך לזה ומאחר שאעפ"כ מתאמץ אני לבקש רחמים עליהם ולא תקבל תפלתי בתמי' וכ"כ הרמב"ן בפ' כי תשא בפסוק וראה כי עמך הגוי הזה והם בניך עכ"ל הרמב"ן והנה אע"פ מי שמבקש רחמים בטענה נצחת אינו צריך להמתין על עת רצון מ"מ מי שמבקש להפך בחירת הרשעים לטובה שהוא דבר קבה מאוד אצלו ית' הדין נותן להמתין על עת רצון וגם לבא בטענה נצחת כמי שמצינו שמשה רבינו ע"ה טען לפניו ית' למה יאמרו הגוי' ברעה הוציאם להרוג אותם וגו' ואמרו כל הגוים מבלתי יכולת השם וגו' וכיוצא רבים ואע"פ שהקב"ה ידע מטענות אלו קודם שהתפלל משה עכ"ז ניחא קמי קב"ה שיבואו לפניו בטענות נכוחות

ומעתה יובן הפסוק דרשו השם בהמצאו כלומר כשתהיו דבקים בו ית' ואהובים אותו ואז קראוהו בטענות היותי קריב לבניו שאין קורבה יותר גדול בעולם כמו קורבת האב לבן ועל איזה דבר תתפללו אומר לכם והנוסח שתתפללו הוא יעזוב רשע דרכו ויהפוך בחירתו לטובה ויש ב אל השם וירחמהו כלומר שיאהוב לו ית' ויעש' תשובה מאהבה ומעתה יצדק מה שאנו מתפללים א בלבנו לעזוב דרך רשע ככתוב על יד נביאך שנתפלל על זה יעזוב רשע דרכו כמו שבארנו בנל"ך ואע"י

דרוש הענוה

כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו וגבור בגבורתו ועשיר בעשרו כ"א בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותו. והקשה מהר"ם אלשיך ז"ל למה לי המתהלל והל"ל כי אם בזאת יתהלל השכל וגו' ולי קשה ביותר הג' מלות של בזאת יתהלל המתהלל מיותרים הם והל"ל אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' כ"א השכל וידוע אותי כלומר בזה ראוי לו להתהלל. והנה בתחל' נתרץ דקדוק האלשיך דהנה יש לדקדק היאך מתיר הפסוק להתהלל ביראת שמים הלא דבר מגונה הוא מאוד שיאמר אדם אני ירא שמים. ונלע"ד בעזה"י כך כי הנה ידוע דרך בני אדם כשראובן יתפאר בפני שמעון באיזה דבר ישיבהו שמעון הנה השם נתן לך מתנה והנה הלא כוונ' ראובן התפארו בפני שמעון הוא לעגמת נפש לשמעון ומה זה משיב לו שמעון השם נתן לך מתנ' ומסכים לראובן בהתפארותו אבל הענין הוא כך כי הנה אין ראוי שיתפאר אדם בשום דבר שאינו מפועל ידיו ויגיע כפו המשל בזה אין ראוי שיתפאר אדם לומר אני יפה תואר ויפה מראה מאוד כי הלא הוא לא לקח היופי שלו מאשפ' והוא לא גרם לעצמו היופי הלזה אלא הש"י נתן לו היופי ומה לו להתפאר במה שאינו מעשה עצמו ופועל ידיו או אם יתפאר שיש לו קול נעים ואדיר והוא משורר גדול כי הוא לו לקח מעצמו הקול הנעים ההוא אבל הש"י נתן לו קול נעים וא"כ מה לו להתפאר במה שהוא מעשה השם ולא מעשה עצמו נמצא שפיר משיב לו שמעון לראובן על התפארותו השם נתן לך וא"כ מה לך להתפאר במה שאינו פועל ידיך והנה אפילו אם אדם אחר ישבח את ראובן שיש לו קול נעים והוא יפ"ת הנה אין השבח ההיא