עמוד העבודה רסה

נקרא על שם ראובן כי הלא ראובן לא גרם לעצמו המעלות הללו ואינם מעשה ידיו כלל כ"א מעשה הש"י וא"כ אין זה שבחו של ראובן כלל והנה כן הוא הענין בחכמה וגבורה ועושר שאינם מעשה האדם עצמו כ"א מעשה השם וא"כ אפילו אם ראובן ישובח בפי אדם אחר בחכמה וגבורה ועושר הנה בזה לא ישובח ראובן בעצמו שאינם מעשיו כלל כ"א מעשה השם וזה שאמר הכתוב אל יתהלל חכם בחכמתו כי אפילו אם איזה חכם יהולל בחכמתו הנה אין ההלול נקרא על שם החכם ההוא שאינם מעשה ידיו וכן אל יתפלל הגבור בגבורתו ועשיר בעשרו שאינם מעשה ידי אדם כ"א מעשה השם כי אם בזאת יתהלל מפי אחרים השכל וידוע אותי דהיינו ירא שמים זה ההלול נקרא על שמו של האדם כי זהו מעשה ידיו כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ואין הכוונ' שיכול האדם עצמו להשתבח ולהתפאר שהוא ירא שמים שודאי זהו מגונה אמנם הכוונה אם אדם אחר ישבח את ראובן שהוא ירא שמים הנה זה השבח הוא שבח ראובן עצמו ולא מעשה השם כי יראת שמים אינה בידי שמים כי הבחירה מסורה ביד האדם וא"כ שמתהלל דכתיב בקרא לאו מיותר הוא כי הכוונה המתהלל מפי אחרי' ולא שהאד' עצמו יתהלל את עצמו ביראת שמים כי מגונה הוא

ועתה נתרץ בעזה"י הקושיא שלי שכל ג' מלות בזאת יתהלל המתהלל מיותרים הם והוה סגי למיכתב אל יתהלל חכם וגו' כ"א בהשכל וידוע אותי והענין הוא כך כי הנה ארז"ל אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על חכם גבור ועשיר ועניו והקשה מהר"מ אלשיך בשלמא חכמה וענוה שהם מעלות רוחניות נכון הוא לתלות השראת השכינה בהם אבל גבור ועשיר למה יתלה בהם השראת השכינה וכי מי שהוא מסוגף בתעניות ושק ואפר והוא חלוש מאוד וכי בשביל זה תמנע השכינה מלשרות עליו וכי חפץ לשכינה לשרות על גבור עריץ ובעל מלחמ' או אם אדם א' יהי' חכם ועניו ולא יהי' עשיר וכי בשביל זה תמנע השכינה מלשרות עליו וכי חפץ לשכינ' בעשיר הלא לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאו' ועוד קשה למה סדרו רז"ל המעל' של ענוה באחרונה הלא המעלה ההיא היא חשובה יותר הרבה ממעלת החכמה והגבורה והעושר ונלע"ד ליישב כך דהנה בשיר היחוד המפורסם הנדפס כמעט בכל הסדורי' שיסדו ר' שמואל חסיד אביו של ר' יהודא חסיד בעלי ספר חסידים הנה יש שם חרוז אחד וז"ל אין גאוה כמו גאותך אף אין ענוה כענותיך עכ"ל החרוז והנה קשה לכאורה הלא גאוה וענוה דברי' הפכיים המה והיאך אנו משבחי' לבורא בדברים הפכיים לומר שאין בעל גאוה כמוהו ואין עניו כמוהו אבל הענין הוא כי הנה אם ימצא אדם אחד שהוא חלוש מאד והוא דל ועני ומגמגם בלשון ואינו חכם כלל וכי יצדק לשבחו בענוה לומר שהאיש ההוא הוא עניו גדול כי במה יוכר שהוא עניו הלא אין לו יכולת כלל להרע לשום אדם אבל מי שהוא תקיף ובעל יכולת ואדם אחד יעשה לו רעות גדולות ואם היה רוצה התקיף ההוא היה יכול ממש להמיתו ואין מוחה בידו ואעפ"כ שומע חרפתו וסובל הרעות ושותק לגמרי זהו נקרא עניו וא"כ יצדק שבח החרוז והואיל ואין גאוה כגאותיך שאין שום תקיף ובעל יכולת כמוך א"כ לא יצוייר בעול' ענוה כענותיך דמאחר שכל ענוה תפורס' לפי ערך היכולת ואם אין יכולת בעול' כיכולתו ית' לא יצוייר ענוה גדולה בעול' כענותו וזהו שאמר ר' יוחנן כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה איך שהוא תקיף ובעל יכולת שם אתה מוצא ענותנותו כלומר משם תבין ותשכיל גודל ענוה שלו וכל זמן שלא תבין עוצם גד ויכולתו לא תבין ענוה שלו וכל מה שתבין יותר עוצ' יכולתו א יותר ענוה שלו וכן באות ע' של שיר האדרת והאמונה נאמר שם העוז והענוה לחי עולמי' לפי שלפי גודל העוז ניכר גודל הענוה.. ומעתה יובן מאמר רז"ל דבאמת ע"י מעלת ענוה לחוד יכול האד' לבא לידי השראת השכינה ומה שרז"ל צרפו עוד מעלות אחרות לפי שעל ידם תוכר ותתפרסם מעלת הענוה וזהו שארז"ל אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על חכם גבור ועשיר והי' יכול להרע לאחרים בכל מעלה מהם ואעפ"כ הוא עניו וא"כ הוא עניו בודאי על איש כזה ראוי שתשרה עליו שכינ' ולעולם הענוה לחוד מספקת להשראת השכינ' והשתא ניחא מה דחשי' מעל' ענוה באחרונ' וגם קושיית האלשיך מתורצת לפי דברינו

והנה הרמב"ם כתב במ"נ שני כתובים בתורה שמפליגין את משה יותר מכל האדם. אחד ולא קם עוד נביא בישראל כמשה אשר ידעו השם פנים אל פנים והפסוק השני הוא והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה והנה האחד מהם תלוי בחבירו כלומר הואיל ולא קם עוד נביא כמשה ששום אדם בעולם לא היה לו השגה כמשה לכך לא היה עניו כמוהו כי משה היה משיג גדולת ורוממות הבורא ולא היה נחשב בעיני עצמו לכלום נגד עוצם רוממות הבורא אבל שאר בני אדם טועים בעצמם מפני שאינם משיגים את שפלותם איך שאינ' כלו' וחושבים שהם חשובים לכך אינה ענוים ומתגאים בעיניהם והנה מהאי טעמא כל גאה שוטה דכשהוא גאה ודאי אינו מכיר שפלת עצמותו והרי רז"ל חשבו שלש' ענוים שהם זה למעל' מזה דוד אמר ואנכי תולעת ולא איש ועכ"פ דימה את עצמו לבעל חי ואברהם היה יותר עניו שדימה עצמו לדומם שנאמר ואנכי עפר ואפר אבל משה לא דימה עצמו אף לדומ' אלא ללא כלו' כי אמר ונחנו מה כלום שאין אנו חשובי' למאומה. ובעל של"ה כתב ע"ז רמז והאיש משה עניו מאוד מכל האדם כי אד"ם ר"ת א"ברהם דו"ד מ"שה שהם הענוים היותר גדולים שבעול' ובין אותן השלשה ענוים היה משה עניו המובחר משלשתן וכן מא"ד ר"ת מ"ן א"ברהם ד"וד והכונ' והאיש משה עניו מן