עמוד העבודה רסג

ערבים זה לזה ועיקר העונש הוא כי אם אינו מוכיחו הרי לא איכפת לו צערו ית' ורחוק הוא מהשם אבל אם מוכיחו עד קלל' למר פטור הוא מן הערבות דמה לעשות לו עוד וזהו שאמר הכתוב הוכח תוכיח את עמיתך ואז לא תשא עליו חטא כלומר לא תסבול עונש בעבור חטאו. והנה ידוע מי שאוה' את חבירו מאוד יחשוק להטיב לו הטוב' היותר גדול' שבטובו" העול' ומאחר שאין טובה היותר גדול' שבטובו' העול' מעבוד' הבור' ראוי היא שכל אדם יתאמץ להחזיר את חבירו למוטב כי בזה מטיב לעצמו וגם לחבירו וגם לבורא ית' שצוה ע"ז ואמר ואהבת לרעך כמוך כלומר כמו שאתה אוהב אותך שתעבוד לו ית' לפי שהיא הטוב' היותר גדול' כמו כן תאהוב את חבירך ותדריכו ג"כ לעבודתו ית'.. והנה מצות ואהבת לרעך כמוך צומח' ג"כ ממצו' אהבת הבורא שהיא ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך כי כשאוהב לו ית' אם ק משתוקק הוא להנחת רוחו ית' ושוב אין הבדל בין אם הוא בעצמו יגרום נחת לו ית' או חבירו ואם רוא' שחבירו עובר עבירה יצטער ויוכיחנו וז"ש דהע"ה הלא משנאיך ה' אשנא ובמתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים משום לאויבים היו לי שגורמים לי ג"כ רעה שאני מצטער בצערו ית'. והנה כשאדם מצטער בעבירות חבירו הנה בזה הצער עובד לו ית' לפי שצערו הוא מחמת שאוהב לו יתברך וצערו ית' הוא צערו של האדם ואם יראה חבירו עושה מצוה ישמח ובשמח' הזאת עובד לו ית' נמצא כשעובד בשמח' הוא יותר טוב משאם עובד בצער מחמת עבירות חבירו כי כשעובד בצער אם כן הוא עצמו בלבד עובד וחבירו אינו עובד ואדרבה חבירו עובר עבירה משא"כ כשעובד בשמח' מחמת מצות חבירו א"כ הוא וחבירו עובדים לו ית' ועוד כי כשעובד בשמח' יכול' השמחה להתרבות אצלו בהעלותו על לבו שהשמח' היא יותר חשוב' בעיניו מהמצו' עצמה וע"י כך תתרבה שמחת האדם ג"כ וכאשר תתרבה שמחת האדם תתרב' עוד יותר ויותר שמחת הבורא וכן יכול לעלות ממדרגה למדרגה עד אין תכלית ויתלהב לבו מאוד משא"כ מי שעובד בצער אין מתרבה צערו שהרי ע"י צערו גורם שמחה לו ית' בעבודתו ושמחה ג"כ אינו מתרבה אצלו שתיכף כשישמח שוב ישקוט צערו הבא לו בתחל' מחמת עבירת חבירו ויתבטל ממנו עבודתו לו ית' שהי' עובד לו בתחלה בצערו והוא נכוה בשתי אשות. והנה מצות אהבה לבורא ית' כוללת כל המצות וירויח האדם לפעמים אש איזה מצוה פרטיית א"א לו לקיימו בעצמו עד"מ כמו מצות יבום כי אם לא מת לו אח בלא בנים אינו יכול לקיים מצות יבום ואם יראה שחבירו מקיים מצות יבום יגל וישמח לבו על נחת רוחו ית' והשמח' היא עבודה יותר עמוקה מהמצוה עצמה וא"כ מעלה עליו הכתוב כאלו הוא בעצמו קיים מצות יבום ועוד ירויח כמ"ש בעל ראשית חכמה ז"ל בהקדמתו על כל עוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה כי מי שעוסק בתורה לשמה דהיינו לקיים כל הכתו' בה אנן סהדי שכל מצוה שתבא לידו יקיימנה בודאי שהרי עיקר לימודו הוא לקיים מ"ש בתורה ולפיכך אף אם איזה מצוה לא תאונה לידו מעלה עליו הכתוב כאלו קיים אותה כיון שאין המניע' מצדו

והנה ידוע כי טבע האדם לאהוב את קרוביו יותר משארי בני אדם וכל מה שהוא קרוב אצלו יותר משארי קרובים שאינם קרובים לו כ"כ יאהוב אותו יותר משאר קרובים ויהי' צער הקרוב צערו ג"כ ונחת קרובו יהיה נחת שלו וכן הוא בענין אהבת האדם לבוראו כי מי שאוהב הבורא מאוד הרי הוא מקורב אליו ית' ואז נחת רוחו יתברך הוא נחת לאדם גם כן וצערו יתברך הוא צער לאדם האוהבו וסימן זה יהא מסור ביד האדם אם רוצה לידע אם מקורב הוא לבור' ית' או לא יביט אם יכאב לבו ויצטער בראותו חבירו עובר עביר' הרי אז מקורב הוא בודאי לבורא ית' ואם לא איכפת לי' אז בודאי אינו מקורב וכן להיפוך בענין השמח' כשירא' חבירו עושה מצוה ישמח הרי אז בודאי הוא מקורב ואם לא ישמח לבו הרי בודאי אינו מקורב והנה כתוב במסכ' אבות עשה רצונו כרצונו כדי שיעש' רצונך כרצונו בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך עכ"ל המשנה והנה פירוש הפשוט של המשנה הזאת הול כך דברישא מיירי ממצות עשה והסיפא של בטל רצונך מיירי ממצות ל"ת וזהו פשוט. ונלע"ד לפרש המשנה בעז"ה בדרך עמוק והנה מקצת מפרשים פירשו כדי שיבטל רצון אחרים כנוי הוא כי אין דרך כבוד נגדו ית' לומר כדי שיבטל רצונו ית' מפני רצונך ולענ"ד נראה כי אין כאן כנוי (וכך היא פירוש' עשה רצונו ית' באהבה כ"כ כדי מה שתעבוד לו ית' לא יהא חשוב אצלך) כי הנה מי שאוהב את חבירו אהבה עזה נמצא במה שמטיב לחבירו מטיב לעצמו כי טובת הנאת חבירו הוא הנאתו וכשעוש' רצון חבירו יעשה רצון עצמו משא"כ העבד העובד את אדונו ואדונו מצוהו לעשות איזה מלאכה כבידה והנה העבד עושה המלאכ' ההיא בע"כ ואינו עושה רק רצון אדונו ולא רצון עצמו וזו כוונת המשנ' עשה רצונו ית' כ"כ באהבה כאלו אתה עושה רצונך כלומר מה שתעשה רצונו ית' לא יהא נקרא אצל שאתה עושה רצונו אלא יהא נקרא אצלך שאתה עוש' רצונך כי במה שאתה עוש' רצונו ית' בזה הדבר עצמו אתה עושה רצונך מרוב אהבתך אותו ואח"כ אמר בטל רצונך מפני רצונו והוא כי ענין רצון לא שייך אלא בבני אדם אבל בעצים ואבני' אין שם רצון כלל וז"ש בטל רצונך מפני רצונו כלומר בדבר שאינו עבודת הבורא אז בטל רצונך ממציאותו כאלו אין לך רצון כלל כמו עצים ואבנים ולא יהי' לך שום רצון כ"א במה שהוא רצונו ית' זה והי' רצונך ותרויח בזה דבר נפלא כי הנה מי שאוהב לבורא ית' בדרך הזה שאמרנו וכשירא' איזה אדם עובר עבירה יצטער צער עמוק כ"כ עד כי ילך