עמוד העבודה רנח

מיני זרעים אם יהי ח"ו רעב בעול' ימהרו בני אדם לאכול כל התבואה בשנה ההיא כי לא יעצרו כח להשאיר מן התבואה לצורך זרע לשנה הבא' מרוב הרעבון לזה הבטיח הכתו' כי כאשר ירד הגשם וגו' כי אם הרוה את הארץ והוליד' והצמיח' ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל כלומר שיהי' כ"כ תבואה בעולם שמספיק לאכילה לשנה הזאת וגם ישאר לזרע לצורך שנה הבאה

ונחזור לענינינו שהמטר הוא דוגמת טפת הזכר והארץ היא הנקבה המוציא' מן הזכר שבמטר לפועל ממש הנה שלא יתפאר אדם לעשות מן תבוא' שומן בלי אווז ותרנגולת ודומיה' אבל האווז הוא כלי לעשיית השומן מן התבואה ועיקר השומן אווז עכ"פ הוא ע"י גרם התבואה כי אלו לא היתה האווז אוכלת התבואה לא הית' מלובשת בשומן וכשהאווז אוכל' את התבואה מברר' כל הטוב שבתבואה ונבלע באיברי גופה ומתהפך אח"כ הטוב הנבלע באיברי הגוף לשומן והרע שהוא צואת האווז נדחה לחוץ ועוד צריך שתדע כי הולד הוא בזרע הזכר בדקות ובהעלם גדול כי לא ניכר בזרע הזכר שום רושם וציור של ולד ואח"כ כשבא טפת הזכר בבטן הנקבה מצטיירת הטפה ההוא לאט לאט בהמשך תשעה ירחי לידה ומצטייר ולד גמור ושלם הרי שהנקבה היא כלי לענין ציור הולד והיא מוציא' לגלוי מה שהי' בתחלה נעלם

ועוד צריך שתדע כי המי' היותר טובי' שבעול' הם מים המשוללין מכל טעם ומכל ריח ולא ירגישו במים רק מה שהוא לח וקר ולא יותר ואם יש במי' איז' טעם כמו מר או חמץ או מלוח או אפילו מתוק אינ' טובים כלל לשתות וכל אדם מואס במי' כאלו שיש להם טעם והנ' אם ישימו כף קטן של דבש בסאה מים ודאי יופגם טעם המי' אם לא שישומו קב דבש בסאה מים וירתיחו אצל האש עד שיתבשל היטיב ואז יהי' טוב מאוד נמצא כשהמתיקות שבמי' הוא מעט והוא מפוזר ומפורד במי' הרי אז נפגם טעם המי' והנה ידוע שבני אדם מואסים במי גשמים לשתות לפי שיש בו טעם מתיקו' ואלו הי' בו מתיקו' הרבה הי' טוב מאוד והנה כמו שהאווז מברר' ומקבצ' כל הטוב והמתיקו' שבתבוא' למקום אחד כמו כן הארץ מבררת ומקבצ' כל המתיקו' שהי' בטפי המטר מפוזר ומפורד מעט הנה ומעט הנה הארץ מקבצ' מתיקו' שבמטר למקום אחד מצומצם ומשם צומח מתיקו' כל המאכלים וכל הפירות וכן הוא הענין במתיקו' היין שהי' המתיקו' ההוא תחל' מפוזר ומפורד במימי המטר והארץ מקבצ' את המתיקו' למקום שגדלים שם הענבים ומזה הטעם אסור להתפלל על רוב גשמים מפני שהוא רוב טוב וכי מה שהגשמים הס יותר טובים קולטת הארץ יות' מתיקו' והתבואו' והפירו' הם יותר שמנים ומתוקים נמצא היין שהוא דין הי' נעלם בתחלה בכח בחפד שהוא מימי הגשמים אלא שבגשמים המתוקו' הוא מפוזר ומפורד והארץ מבררת ומקבצת ומצמצמה כל המתיקו' שבמטר למקום אחד ונחזור לענינינו

הנה האריז"ל כתב שיש לומר בנוסח ברוך שאמר המהולל בפה עמו ולא בפי עמו כי בפה גי' פ"ז כמנין כל התיבות שבנוסח ברוך שאמר והפ"ז אלו הם כנגד שם של אדני שהוא בגי' ס"ה, וכנגד שם של כ"ב אותיות היוצאים מהפסוקים של ברכת כהנים שהוא ס"ת אל נא קרב תשועת מצפין וכו' והנה יש כאן שני פרטים וכלל אחד הכולל שני הפרטים והנה הפרטים הם כ"ב וס"ה והכלל הוא פ"ז כי כ"ב וס"ה הם גי' פ"ז והנה בכל אחד מכל אלו הג' בחינות יש אחדים ועשירית כי בכ"ב הב' הוא. אחדים והכ"ף היא. עשירית וכן בס"ה ההא היא אחדים והסמ"ך היא עשירית וכן בפ"ז הז' היא אחדים והפ"א היא עשירית והנה ידוע כל כסדר הוא מדה"ר וכל למפרע הוא דין כמ"ש האריז"ל בסדר הסליחות הסליח' שהיא בסדר אלפא ביתא היא בחסד והסליח' שהיא בדרך תשרק היא בגבור' והסליח' שהיא באתב"ש היא בת"ת שהוא מורכב מחסד ודין ואתב"ש ג"כ הוא מורכב מא"ב ומתשר"ק. ועתה נלך כסדר הכף של כ"ב והסמ"ך של ס"ה והפ"א של פ"ז הם אותיות כסף ואח"כ נלך למפרע הזיין של פ"ז והה"א של ס"ה והבית של כ"ב הם אותיות זהב והנה הכסף ידוע שמשתלשל ממדת החסד לכן כסף נרמז כסדר ולפי שהכסף המשתלשל ממדת החסד שהוא נותן בשופי ובוותרנות שלכן הכסף רב הוא בעולם לכן הכסף נרמז בעשירית והזהב שהוא ממדת הדןין נרמז למפרע לפי שמדת הדין ניתן בעצרנם ובצמצום שלכן הזהב הוא מעט בעולם לכן נרמז באחדים ולא עוד אלא אפי' בסדר האלפא ביתא הנה כסף הוא כסדר כי באלפא ביתא הכף קודם לסמ"ך והסמך קודם לפ"א ואותיות זהב הנ למפרע באלפא בית' כי זיי"ן מאוחרת לה"א וה מאוחרת לב' והנה ידוע שכל בחי' אמצעיית כוללת שני הקצות שהם הימין והשמאל והנה כשתכתוב אלו הששה אותיות של כסף וזהב כזה כסף זהב הנה הכ"ף מקצה הימני והבית מקצה השמאלי הוא כ"ב ואח"כ הס' שהיא שני' מקצה הימני והה שהיא שני' מקצה השמאלי הם ס"ה והפ"ז שהק האמצע הוא כולל את שני הבחינות שהם הכ' וס"ה

ומעתה נביא לבאר המשנ' לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא שלום הנה כשיש קנא' ושנא' בעולם אין בני אדם יכולין לקבל טובות הכלליות שבעולם המשל בזה כשהתבוא' היא הרבה בעולם ואז היא שנת ושובע בעולם וראובן ושמעון שנאו זה לזה של עצומ' הנה כל אחד מהם הוא חפץ שיהי' רעבון