עמוד העבודה רט

הוא דוגמת הבגד המשי הנאה והשלם והזמן של עתה הוא דוגמת הטלאי הזרה שאינה ממין הבגד המשי כלל ואין הזמן מדובק ומעורב עם ההמשך שקודם הבריאה כ"א מונח כדוגמת טלאי ודאי שאין הזמן מקלקל ומגנה את המציאות וההמשך שקודם לו מאחר שאנחנו השגנו בהשכלתינו שלימות ההמשך שקודם בריאת הזמן שהיא דוגמת הבגד הנאה והנה שלשה הבדלי הזמן שהם העבר והעתיד וההוה כולם אצל השכל בהוה ועיקר סבת מציאות העבר והעתיד הוא החוש של היותו עב וגם ומורגש ומאוחר להזמן אינו יכול להשיג שום דבר טרם היות הדבר ההוא במציאות אבל השכל להיותו זך ודק ומוקדם לזמן יכול להשיג דבר אף טרם היות הדבר ההוא במציאות וכבר הסברנו זה ממשל ציור הבית שבשכל האומן וממשל הזה יתבאר ג"כ שמה שהוא רוחני בלתי נתפס מציאותו יותר עקרי וחזק ממציאות מורגש ומוגשם וכן אף אם נשרף האומן לא יוכל להשרף ציור השכלי שלו שאין אש הגשמי יכול לשלוט על רוחני דחמימו' אש הוא עפ"י הטבע ר"ל לאחר שנקבעה הטבע והשכל הוא למעלה מן הטבע וקודם לטבע בזמן ועפ"י הדברים האלה יתורץ ג"כ קושי' סתירת ידיעה ובחירה היטיב הדק בתירוץ אמיתי ונפלא ותוכן הדברים שאין הידיעה סבת מעשה האדם אם טוב ואם רע אלא להיפוך שמעשה האדם היא סבת הידיעה כמו שהנחת תפילין של ראובן היא סבת לראיית וידיעת שמעון הנחת תפילין של ראובן והבן כל זה היטיב כי הוא דק ונפלא

כתוב בספר שומר אמונים בויכוח שני סימן י"ז דף ל"ו ע"ב בסוף העמוד וז"ל הקב"ה לא יתואר בזקנה כי הזמן לא ישנהו כלל ואע"פ שהוא היה והוא הוה והוא יהיה מ"מ אין לו יחס עם הזמן כי ההי' שלו לא עבר וההוה שלו אינו רגע והיהי' שלו אינו עתיד וז"ל הרמב"ן בפרשה שמות דף מ"ה ע"א ועוד דרשו ר' יצחק אמר א"ל הקב"ה למשה אמור להם אני הוא שהייתי ועכשיו אני הוא ואני עתיד לבא לכך דרשו כאן אהיה ג"פ וביאור דעת ר' יצחק כי בעבור שהעבר והעתיד כולם בבורא בהוה כי אין חליפו' עמו ולא עברו מימיו כלום לפיכך יקרא בו כל הזמנים בשם אחד מורה חיוב המציאו' עכ"ל הרמב"ן הרי שאין בבורא זמן לא עבר ולא עתיד עכ"ל בעל שומר אמונים ולהבין הדברים הללו היטיב צריך שתדע כי ההוה שלנו אינו אלא רגע דהיינו הרגע שאנו עומדים בה כי הרגע שלפני רגע זו כבר חלפה מאתנו ושוב אין אנו עומדים בה ואיננו רגע שלנו כ"א רגע של עתה שאנו עומדים בה והרגע שלאחר רגע זו עדיין לא באה אצלינו ועדיין אין אנו עומדים בה כי מעותדת לבא לעתיד אחר שתעבור מאתנו הרגע של עתה שאנו עומדים בה לעת עתה ואז כשתגיע אלינו הרגע העתידה לא תקרא אז בשם עתיד אלא בשם הוה ואז הרגע של עתה הנק' אצלינו לעת עתה הוה תשוב להקרא אז בשם עבר כי בבוא רגע העתידה תחלוף ותעבור מאתנו הרגע של עתה נמצא שההוה שלנו אינו כי אם רגע. ועוד צריך שתדע שאפילו אצל השגת השכל האנושי לא יצדק ענין עבר ועתיד כי העתיד והעבר הם אצל השגת השכל בהוה ומה שאנו מכנים את העתיד בשם עתיד והעבר בשם עבר הוא בערך החוש כי אצל השגת החושים מכונה העבר בשם עבר והעתיד בשם עתיד והמשל בזה לחביות מלאה מים ופותחין הברזא של החביות שקירין בל"א צאפי"ן להרים ממנו המים והנה בתחילת פתיחת הברזא רואה האדם בעין שכלו ריקות החביות אע"פ שעדיין לא נתרוקן החביות אלא עתידה היא להתרוקן מ"מ השכל רואה ומשיג ריקות החביות עתה אף קודם שנתרוקנה בפועל ממש כי השכל גוזר גזירה ברורה ומוחלטת מאחר שהברזא פתוחה והמים שותתין והולכין אם כן ודאי תתרוקן נמצא אף על פי שבתחילה פתיחת הברזא נקרא ריקות החבי' בשם עתיד ולא בשם הוה כי עדיין לא נתרוקנה בפועל ממש מ"מ השכל משיג עתה ריקות החביות בתחיל' פתיחת הברזא מה שהחוש ישיג אחר כך דהיינו לאחר כלות השתתה והנה לאחרי כלות השתתה לא נתחדשה ולא נתוספה שום השגה אצל השכל לשנאמר כשנתרוקנה בפועל ממש השיג השכל יותר ממה שהשיג בתחילה אלא מה שהשכל משיג עתה כבר השיג מקודם לכן כי להיות שהשגת השכל היא השגה דקה וזכה לכן יכול להשיג איזה דבר אף טרם ביאת הדבר ההוא משא"כ השגת החוש שהוא השגה עבה ועכורה לכן לא יוכל החוש להשיג ריקות החביות קודם שתתרוקן בפועל ממש כ"א לכשתתרוקן ואצל החוש באמ' נתחדש' ונתוספה השגה חדשה שמשיג עתה מה שלא השיג מקודם לכן כשהיה ריקות החביות עדיין בכח ולא בפועל נמצא מה שבתחיל פתיח' הברזא נקרא ריקו' החביו' בשם עתיד אינו אלא בערך השגת החוש אבל בערך השגת השכל אין הפרש בין מה שבכח לבין מה שבפועל וכח חשוב אצלו כמו פועל ואצל החוש הוא שיש הפרש בין כח לפועל ובין הוה לעתיד כי השכל אינו משיג הדבר מצד מציאות הדבר עצמו בפועל אלא מצד שיוכל להמצא ומוכרח להמצא וגוזר השכל שבודאי ימצא אף שעדיין לא נמצא בפועל כ"א בכח. ומזה תבין שני מאמרים מקובלים שכתבו על הא"ס שאצלו אין הפרש בין כח לפועל ושיודע כל הדברים לא מצד מציאותם בפועל אלא מצד עצמו והנה במשל שכתבנו עד הנה תפסנו בלשוננו פתיח' הברזא והנה גדולה מזו אף קודם פתיח" הברזא כלל רואה בעין השכל ריקות החביות כי השכל משיג ומוכיח ומכריח לכשתפתח הברזא בודאי תתרוקן החביות הגם אם לא תפתח הברזא לא תתרוקו מיהו משיג על תנאי כלומר לכשתפתח הברזא בודאי תתרוקן החביו' ועוד שפתיח' הברזא בעצמה