עמוד העבודה רי

מוכרח הוא אצל השכל דאם לא יפתחו לעולם להברזא למה קבעו שם ברזא כלל ואפילו אם לא יהי' מוכרח פתיחת הברזא מ"מ השגה ברורה הוא אצל השכל על תנאי לכשתפתח הברזא תתרוקן החביות ואין לגנו' השכל במה שאינו יכול להשיג ריקו' החביו' כ"א ע"מ פתיח' הברזא כי דבר התלוי בסיבות אמצעיו' אם אין הסיבה אמצעו' מוכרח' עכ"פ אין השכל יכול להכריח ולגזור שודאי הגמור מציאותו הנה התבאר מה שהוא אצל החוש עתיד הרי הוא אצל השכל הוה ובעבור כן פסקו בגמ' כל עתיד לגזוז כגזוז דמי אע"פ שלא נגזז עדיין בפועל ממש מ"מ השכל רואה עתה גזיזתו דודאי בתחילה זרע ע"מ שתצמיח פירו' ותגזז והנה פסקו הדין כפי מה שמושג לשכל ולא לחוש וכן פסקו שטר העומד לגבו' כגבוי דמי דאטו בשופטני עסקינן אם יש לו שטר העומד לגבו' ודאי לא ינוח ולא ישקוט להפסיד מעותיו ובודאי יגבה בו לכן בצפרנים שאמרו רז"ל שורפן חסיד ואם יטיל אדם צפרניו בתנור של בית החורף שמסיקין עכ"פ אף אם ישליך שם צפרניו בתחילת הקיץ הרי הם כשרופין מעיקרא דאע"פ שעתה עדיין אינם שרופין מכל מקום השכל רואה מעתה שריפתן שודאי יסיקון שם בחורף וישרפו שם בודאי ועוד גדולה מעלת השגת השכל על השגת החוש שהשכל יכול להשיג שני ענינים הפכיים בעת אחת דהיינו מילוי החביות קודם פתיחת הברזא וריקות החביות לאחר פתיחת הברזא ואע"פ שהריקות והמילוי אינם יכולים להיות בעת אחת זהו אינו חסרון אצל השכל דדבר נמנע הוא מצד עצמו שא"א להיות ב' הפכיים בנושא אחד כמו שא"א להיו' מספר זוג מספר נפרד או להיפוך אבל מ"מ ההשגה יכולה להיות ברגע אחד ממש דהיינו מילוי החביו' קידם שתתרוקן וריקות החביות לאחר שתתרוקן דמאחר שהשכל משיג מה שבכח כמו מה שבפועל וכל כך היא בכח שיהיה החביו' מלאה קודם שתתרוקן כמו שהוא בכח שתהי' ריקני' לאחר שתתרוקן אבל החוש אינו יכול להשיג מה שבכח כ"א מה שבפועל שאינו משיג אלא בהוה לא העתיד לכן א"א לו להשיג שני ענינים הפכיים שזה דבר בלתי אפשר שאם היא מלאה אינה ריקני' ואם היא ריקני' אינה מלאה דבהוה שאינה אלא רגע היאך אפשר לצייר שני הפכיים בנושא אחד ובזמן אחד דהחוש שאינו יכול להיו' עוסק אלא בזמן אחד שהוא הוה שאינו אלא רגע והנה עד כה הסברנו איך העתיד אצל החוש הוא הוה אצל השכל ועתה נבא להסביר בעזה"י איך העבר אצל החוש יהיה הוה אצל השכל עד"מ החוש להיותו עב אינו יכול להשיג לאי החביו' כ"א בהיותה מלא ואחר שנתרוקנה אינו יכול להשיג מילוי החביו' נמצא לאחר שנתרוקן החבי' בחי' מילוי החביות אצל החוש עבר כלו שהחוש כבר השיג מילוי החביו ולא עתה נמצא כמו שבהשגת העתיד ניתוסף לחוש השגה על הקודם כמו כן בעבר נחסר מן החוש השגת העבר מאחר שכבר בעבר בחי' המילוי משא"כ אצל השכל דכמו שלא ניתוספה אצלו השגה בעתיד על השגה הקודמות כמו כן בעבר לא נחסר ממנו השגה הקודמת שגם עתה משיג השכל בחי' מילוי החביו' שנתרוקן נמצ' שם עבר ושם עתיך הם בערך החוש שהוא גשמי ועב ועכור משא"כ אצל השכל העבר והעתיד הם אצלו בהו' ועת' התיישב בדעתך הזך והצלול מאחר שהחושי' הגשמיים הם סבות עקריו' למציאות בחי' עבר ועתיד ואם לא היה מציאו' החושים בעולם כלל היה קשה לויור בחי' עבר ועתיד כ"א הכל הוה ועתה להיפוך מציאו' החושים מכבים השג' כמה אנשים שקשה עליהם לצייר שיהיה העבר והעתיד אצל השגת השכל הכל הוה

הרשב"א כתב לכך נאמר כי ששת ימים עשה השם את השמים ואת הארץ ולא נאמר בששת ימים כי אלו כן היה משמע שהזמן הוה אף קודם שנברא העולם ובאמת זה שקר לכך נאמר ששת ימים כלומר שהימים שהם הזמן ג"כ עשה השם עם השמים ועם הארץ שמהם נמשך היום והלילה

כתב הראב"ד בפירושו לספר יצירה בתחלת פ"ב דף ס"ח ע"ב וז"ל וצריך לדעת כי צורת הנשמ' המחוברת מאותיות הקודש בדברי המצות אלו יעשה אותם האדם וחי בהם ממש כי יתלוו אליו החיים והשלום בנשמתו בעליונים וממנו יגיע אל האדם הגופני חיים וחסד ומתחזק כל אבר ואבר מאברי הנשמה בכח רוח אלהים חיים ואם יעבר אדם על המצו' אזי ישתנו סדרי האותיות אשר בנשמתו ויכתבו לעבירה שעשה שנאמר ותהי עונותיכם חקוקים על עצמותיכם והנה הוא בכף חיבה והשם בעל החסד והרחמים והחיים סר מעליו והאבר ההוא אם הנשמה תלוי' בו מיד מת או נכרת ואם הוא אבר שאין הנשמה תלויה בו הרי האבר ההוא חולה או נפסד בסוד והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת ולא כמאמר הרופאי דאחת מליחותיו גוברת עליו כי דורשי השם לא יפעל בהם טבע רק השם עליהם יחיו ואם לא סר מר המות עכ"ל הראב"ד והנה ידוע כי שורש התורה שלנו הוא למעל' אור רוחני דק וזך מאוד והיא פרצוף שלם והתרי"ג שרשים הרוחני' של התרי"ג מצו' שלנו הם התרי"ג אברי' רוחניי של הפרצוף ההיא דהיינו רמ"ח מ"ע הרוחניים הם רמ"ח איבריה' הרוחני' והשס"ה ל"ת הם שס"ה גידין רוחניי' וכל התרי"ג בחי' כולם כלולי' בי"ס וכל הנשמות נחצבו ממחצב התורה ובכל מצוה ומצוה תלויי' כמה וכמה נשמות וכל נשמה היא חלק מהתורה וזשארז"ל שלכל נשמה יש לה חלק בתורה פי' שהנשמ' עצמה היא היא החלק בעצמה והנה התורה כלולה מתרי"ג מצות וכל מצוה מהתרי"ג כלולה ג"ב מתרי"ג אלא שהתור' כלולה מתרי"ג בפועל משא"כ מצוה פרטיית