עמוד העבודה רח

היא ג"כ זמן מתן תורה מחדש לאות' החושקים לקבלה כי האורות העליונים שנתעוררו בשעת מתן תורה מתעוררים גם עתה ובלבד שימצא מי שמוכן לקבלם והנה ידוע הוא מדרך הטבע כשמבטיחים לאדם לעשות לו טובה בזמן העתיד לבא ויודיעהו הזמן ההוא שמטיבו לו אז הנה אין ספק יצפה המקבל הטובה לאמר מתי יבא זמן המוגבל לטובתי והנה בכל יום יספור כמה עבר מזמן ההוא ובכל יום העובר מזמן ההוא יגיל וישמח על כי קרובה ישועתו לבא והנה זהו הטעם בעצמו של מצות ספיר' העומר להיותינו מוכנים לקבל התורה מחדש וכל יום העובר מימי הספירה אנו מברכים להש"י על אשר עברו כך וכך מימי הספירה ויצאנו מכך וכך שערי טומא' ונכנסנו לכך וכך שערי קדושה והנה קרובה ישועתינו לבא ביום מתן תורה וכשיגיע לחג השבועו' אז יגל וישמח לבו לאמר זה היום שקוינוהו מצאנו ראינו

נלע"ד בעזה"י מה שכתבו חכמי הקבלה בין במעשה הטוב ע"י כביש' היצר בין בהעדר מעשה הרע ע"י כבישת היצר מוציא ניצוצי הקדושה מתוך הקליפה נ"ל שהענין הוא כי אם אין ניצוץ קדוש בתוך הקליפה אין לה שים חיו' וקיום כלל וכל מה שניצוצי קדושי מרובין בתוך הקליפה הנה הקליפ' ההיא היא הולכ' וחזקה מאוד ומתגברת על האדם להחטיאו והנה באמת זהו צער מופלג לנצוצי הקדושה שבקליפה שרצונם וחפצם שלא יחטא האדם רק שהקליפה הבולעת אותם היא כובש' אותם בכח גדול וביד חזק' להחטיא את האדם ע"י כחם והנה כל מי שכובש את יצרו ומחלישו תיכף שעולה במחשבתו לכבוש את יצרו מתחיל להוציא ניצוץ הקדוש' מבתוך הקליפ' כי כל הניצוצין במחשב' מתבררי' וכשפועל ממש המצאה ההיא או ישב ולא עבר עבירה נמצא הרי אז נחלש כח היצר נמצא כשנחלש כחו ודאי יצאו ממנו ניצוצי הקדוש' וזהו חלישות כחו ואותו הניצוץ קדוש שהוא מוציא מן הקליפ' מתחברת עם נשמתו ועי"כ נשמתו נתדבקת בקדושה יתירה ממה שהיה בתחלה וזהו הטעם של מצו' גוררת מצו' ולהיפך גם כן עבירה גורר' עביר'

הנה בעל מקדש מלך מביא בשם האריז"ל כי בינה נקרא' אהב' וחכמה נקרא' יראת הרוממות נ"ל להסביר עפ"י מה שכתבתי כי ע"י מה שאדם יודע ענין עוה"ב שהוא שכר נפלא על כל מצו' ומצו' יודע ע"י זה ענין אהבתו ית' אלינו שהיא לבלתי תכלית במה שנתן לנו התורה עם התרי"ג מצות ועי"ז עובד האדם מאהבה בלבד כי אהבתו ית' אותו עריבה היא בעיניו מכל חיי עוה"ב והנה ידוע שעוה"ב נשתלשל מבינה כי לכן נקראת בשם עוה"ב ומן הבטחת שכר עוה"ב נמשכת האהבה לכן אהבה היא בבינה

קודם שנברא העולם לא היה שום זמן כי הזמן נתלה בתנועת הגלגל והגלגל נברא ומה שאדם מצייר המשך זמן קודם הבריאה הוא מפני שכח המדמה גונב הציור ההוא מציור הזמן של עתה על קודם הבריאה והאדם איננו מרגיש בגניבה הלזו ואם ישמור האדם את כח המדמה שלו הטיב שלא יגנוב שום ציור מציור הזמן של עתה לא יוכל כלל לצייר ציור המשך זמן קודם הבריאה לכן הש"י אינו נופל תחת הזמן ולא ישנוהו הזמנים כי הלא הוא ברא הזמנים ואיך ישלוט עליו מעשה ידיו והשכל הברור יכחיש זה מאוד כי כמו שהי' הוייתיו ית' בלי המשך זמן קודם הבריאה כמו כן אף עתה בשעת מציאות הזמן הוייתו ית' בלי המשך זמן ואין לו ית' שום יחס עם הזמן וכדוגמא הזאת נ"כ נאמר שהבורא אינו צריך לעולם שכמו שלא הוצרך אליו קודם הויית העולם כמו כן אינו צריך לעולם עתה ובריאת העולם לא הוסיף שלימות כלל בעצמותו ית' ח"ו דאם נאמר שהבריאה הוסיפה שלימות בעצמותו ית' יהי' א"כ בריאת העולם סיבה לשלימותיו ובאמת העולם עלול ומסובב מאתו ית' ואיך יתהפך הדבר שהעילה תחזיר להיות עלול והעלול יחזור להיות עילה זו דבר שאין הדעת סובלו וכמו כן הזמן הוא עלול מאתו ית' ואיך נאמר שהוא ית' יקבל שינוי ע"י הזמן שא"כ יחזור הזמן להיות סיבה להשתנותו אלא וודאי שאין הש"י שוכן ונופל תחת הזמן ולא זו שהוא ית' אינו נופל תחת הזמן אלא אף השכל והמחשבה של אדם אינם נופלים תחת הזמנים ופעולתם אינם תופסים זמן כלל כי אם הכלים של השכל שהם תפיסת וקליטת ההקדמות שהשכל נבנה על ידם שהם מילות ותיבות בהכרח תופסים זמן אבל הציור השכלי המושכל לאדם משכיל השכל במהירות נפלא ברגע קטן רק כשירצה ללמוד לחבירו איזה ענין מושכל בהכרח ילביש הענין השכלי ההוא במילות ותיבות הן ע"י כתיבה הן ע"י דבור ואז המילות תופסים זמן וכן המחשבה ג"כ אינה תופסת זמן דהנה אם יצטרך אדם להלוך ברגליו עשרה פרסאות בודאי יתפוס זמן יותר מהלוך פרסה אחת ואצל המחשבה שוה הילוך פרסה כמו הילוך אלף פרסאות דכ"כ מתפשט' מחשבת אדם במהירות נפלא על ריחוק אלף פרסה כמו על ריחוק פרסה והטעם על מה השכל והמחשבה אינם תופסים זמן לפי שהם רוחניי' והם למעלה מהזמן וקודם לו דהם הוייתם היה קודם בריאת הזמן ואיך ישלוט המאחר על הקודם לו דכמו שלא הי' לשכל והמחשבה ציור תפיסת זמן קודם בריאת הזמן כמו כן אין להם תפיסת זמן עתה בשעת מציאות הזמן וזהו דומה לבגד של משי קודם בריאת הזמן כמו כן אין להם תפיסת. זמן חדש ושלם ונאה מאודו ואדם אחד יניח על הבגד ההוא איזה טלאי מגונה שנפל מבגדים בלו ומטולאי' והטלאי ההיא אינה מחוברת לבגד השל כ"א מונח עליו בלא תפירה אין ספק שהטלאי ההוא אינה מגנה את הבגד כיוון שראינו קודם הנחת הטלאי שהבגד שלם ואינו צריך להטלאי כלל ומה גם שהטלאי אינה ממין הבגד כלל כמו כן דוגמת בריאת הזמן עם הקודם לו שקודם הזמן