עמוד העבודה רו

הכלים שגרם הבדלה והפרש' בין אור הזך לשמרים של ז' הכלים ולכן אחר ההבדלה נק' ז' ימי בראשית כי ויקרא אלהים לאור יום

בכמה פעמים הוזכר בזוהר ענין הדבקות רוחא ברוחא ע"י נשיקה ונלע"ד להסביר הענין הלז כי הנה ידוע שגדר האהבה האמיתיות הוא בין אנשים שוים בטבעם כי הנה ידוע שכל אחד אוהב את עצמו ואת מדותיו המשובחים עפ"י שכל כי לפעמים איש משכיל ויש לו טבע רע והוא בעצמו מבין ומשכיל את טבעו כי היא רע וחפץ הוא במאוד מאוד שיסתלק הטבע הרע' מאתו מחמת יודעו שהיא רעה אבל אינו יכול לדחות הטבע ההיא מאתו כי הטבע מכריחו בחזקה והנה הוא רוצה להכריח את טבעו לשברה ולבטלה והטבע מנגדהו ומכריחו אבל מי ששכלו הישר מחייבהו שטבעו טוב בודאי אוהב הוא את טבעו מאוד כי כל מה ששכלו של אדם מחייב על איזה ענין שהוא טוב ודאי הענין ההוא אהוב אצלו מאוד מפני שהאהב' נמשכת אחר הודא' שכלו של אדם על כל דבר אשר שכלו יורה עליו שהוא טוב הרי הדבר ההוא אהוב אצלו וכל דבר אשר יורה עליו שכלו שהוא רע הרי הדבר ההוא מתועב אצלו ולא שיהא אהוב את עצמו מבלי טעם ע"ד שארז"ל אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם רואה חוב לעצמו שכל הישר בעיניו יעשה כי אין זה רק ממדת הכסיל ולפ"ז איש משכיל שיש לו מדות טובות ורואה בחבירו ג"כ המדות הטובות ההם מסתמא אוהב אותו אהבה עזה והאהבה ההיא אינה אהבתו את חבירו אלא אהבתו את המדות הטובות שלו כמו שהוא אוהב את עצמו בעבור המדות הטובות שלו כמו כן הוא אוהב את חבירו ג"כ בשוה כמו שאוהב את עצמו בלי שום גרעון מבחי' אהבתו את עצמו כי מאחר ששורש אהבתו את עצמו (חסר)

זיווג אורות מולידים אור חדש עד"מ אדם לומד הקדמה אחת באיזה ספר ואח"כ לומד עוד ההקדמה אחת במקום אחר והנה כל הקדמה אחת בפני עצמה אינה מובנת הבנה שלימה וגם ההקדמ' השניה ג"כ אינה מובנת הבנה שלימה ובאמת ע"י ההקדמה האחת מובנת השני' הבנה שלימה וע"י ההקדמה השני' מובנת ההקדמ' הראשונה ג"כ הבנה שלימ' נמצא כל אחת מפרשת ומבאר' הבנת ההקדמ' האחרת והנה בתחלה אף שאדם ידע כל הקדמה בפ"ע מכל מקום לא הבין ההקדמות הבנה שלימה מפני שלא היה מחברן ומזווגן זה לזה ולא היה מעלה על דעתו ששני ההקדמות הללו נוגעים זה לזה ומתחברים אחת בחבירת' וכל אחת מובנת הבנה שלימה ע"י חבירתה נמצא חבור וזיווג ב' ההקדמות זה לזה מולידים אור שכליי חדש והאור השכליי החדש שמולידים הוא ההבנה שלימה של כל הקדמה בפני עצמה ואמשיל משל לזה בקיצור הנה האריז"ל כתוב במבוה"ש והובא במבוא פתחים בכל עולם יש חומר וצורה אלא שחומר העולם העליון הוא אור וצורה בערך עולם שלמט' ממנו עכ"ל והנה אינה מובנת הבנה שלימה וע"י מ"ש החוקרים בענין דצח"ם שהתערבות היסודות היא בחי' צורה אצל הדומם ובחי' חומר אצל הצומח וכן כח הצמיחה היא בחי' צורה בצומח ובחי' חומר לחי וכח החנועה וההרגשה הוא בחי' צורה בחי' ובחי' חומר אצל המדבר וצורת המדבר הוא השכל שבאדם ולגבי מדרגה היותר גבוה הרי בחי' השכל שלנו בכלל חומר והצורה של המדרגה הגבוה הוא שכל עמוק יותר והשכל העמוק הוא מושג ע"י השכל שאינו עמוק כ"כ והוא כלי לגבי השכל העמוק נמצא ההקדמה של האריז"ל מובנת עתה הבנה שלימה וההקדמה ההיא היא בחי' נקיבה שמקבלת מהזכר שהיא הקדמת החוקרים בענין דצח"ם ציור שכלי ועוד יש בחי' אחרת כמו שני הקדמות אמתיות ומקובלות ובאמת הן סותרות זו את זו ומוכרחים אנו להמציא עוד הקדמה אחת שלישית לתרץ ע"י סתירת שני ההקדמות וזהו כעין שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם והנה ענין סתירה בין ב' הקדמות לא יצדק אם לא כשנרצה לחברם הרי אז נרא' הסתירה שלא יוכלו להתקיים ביחד שיהיה הב' הקדמות אמיתיות כ"א אחת מהן יכולה להיות אמיתיות וכשלא נחברים יחד איך יצדק בהם ענין סתירה וע"י הסתיר' הנ"ל נולד בנין שהוא ההקדמה השלישית המכרעת בין ב' הקדמות ראשונות שהם כדמות אב ואם לגבי התולדה הנולדת מבין שניהם. ושני ההקדמות שאינם סותרים ומתנגדים זה לזה לא יוכרח מהם הקדמה שלישית דבשלמא כשיש סתיר' אז הסתירה מכרחת מציאות ההקדמה השלישית וכשאין סתיר' מי מכריח מציאות ההקדמ' השלישית וזהו דוגמת סותר ע"מ לבנות ונוכל לפרש הכתוב לגבי זה אעשה לו עזר כנגדו כשהנקבה היא כנגדו של הזכר דהיינו שמתנגדים זה לזה אז יש עזר על ידיהם דהיינו הכרח ההקדמה השלישית ואולי ע"י הבחי' אחרת הלזו יובן ענין קו ימין ושמאל המתנגדים זה לזה והמכריע עושה שלום ביניהם ואפשר לפ"ז נק' היסוד בשם שלום לפי שהוא סוף קו המכריע

ארז"ל על פסוק דובב שפתי ישנים על מי שאומר הלכה בשם ת"ח שמת שפתותיו דובבבות בקבר והענין הוא כי כשאומר אדם שום הלכה משם ת"ח שמת ן מעורר נשמת הת"ח ההוא שבעולם הנשמות ועוסקת גם היא אז בישיבה של מעלה באותה ההלכה ואז אע"פ שהנשמה אינה בשעה ההיא בגוף כי היא אז למעלה בישיבה ש"מ ועוטן הנשמה ההיא מן העולם העליון על השפתים אא הכלים הגופניים שהם הדיבור שהלביש הצדיק בחיי את הציור השכלי ההוא בתוך מלות ותיבות ש ההלכה ההיא ועי"כ שפתותיו של אותו דובבות בקבר ג"כ המלוח והתיבות הגשמיים של ההלכה ההיא שכמו שע"י הדיבור הגשמי חפו למעלה רוחניות העליון המלובש בתוך אא