עמוד העבודה קעו

תלויי' זה בזה וכחד דיבור חשיבי שהיא אמונת מציאות האל ושלילו' השניות כי אמונ' מציאות האל בלתי אמונ' שלילת השניות לא יתן ולא יוסיף בנו ולפיכך בהכרח כחד חשיבי עוד אפשר לומר כי אחר דיבור ראשון חשבו ישראל כי האל ית"ש מעצמו יעשה זאת שהדיבור השני לא היה בקול עצום כ"כ כי חשבו ישראל שאף בדיבור ראשון לא הי' צורך להיות בקול עצום מאוד כ"א לחזק אמונת שישכילו וירגישו ויאמינו בה' ובמשה עבדו ואחר שנתחזקה אמונת' ע"י הרמת קול דיבור הראשון שוב אין צורך בדיבור השני להיו' עצום כ"כ ולפיכך א בקשו ישראל תיכף אחר דיבור ראשון דבר אתה עמנו ונשמעה כי חשבו שהאל ית"ש מעצמו יעשה זאת ובאמת רצון האל לא היה כן אלא היה רצונו שגם הדיבור השני יהיה בקול עצום מאוד עד שיבקשו ישראל מעצמ' למשה לאמר דבר אתה עמנו או אפשר כמו שארז"ל שבהרמת קול הדיבור הראשון פרחו נשמותיהם מהם וע"י הרמת קול דיבור השני חזרו נשמותיהם בהם להורותם כי הוא הוא הממית והוא הוא המחי' כמאמר הכתוב אני' אמית ואחי' ולפ"ז לא קשה למה לא בקשו תיכף אחר דיבור ראשון דבר אתה עמנו ונשמעה כי הלא אז פה להם ולא ידברו שהיו אז גופים מתים ולא קמה עוד רוח באיש עד התפשטות דיבור השני בקול עצום להחזיר הנשמות לפגרים מתים ועוד הבינו ע"י זה ענין אחד גדול המפורסם בספרי האמת והצדק כי באל ית"ש אין שום שינוי והתפעלו' אלא בכח אחד פשוט פועל דבר והפכו והשתנות מהדבר אל ההיפוך הכל הוא מצד בחי' הכנת המקבל והבינו וראוי ענין זה בענין השכל כי המות והחיים ביד הלשון כי עם היות שקול הקב"ה הוא ענין אחד פשוט ובתחלה קולו המיתם ואח"כ הקול ההוא בעצמו החי' אותם ועם היות שהקול היה ענין אחד פשוט עכ"ז להשתנות הכנתם הי' זה כי בתחלה הי' נשמותיהם בהם לכן ע"י הקול עצום פרתו נשמותיהם מהם כי אז שחיו בתחלה היה בהם הכנת קיבול המות ולא קיבול החיות מאחר שבלאו הכי היו חיים וקיימים ואחר שפרחו נשמותיהם מהם נשתנה הכנתם מקבול המות לקבול החיים כי תיכף ומיד שמתו נסתלקת מהם הכנת בול המות דהמתים אינם מעותדים למות כ"א החיות והחיים אדרבה מעותדים למות נמצא כי השתנות אינו אלא מצד המקבלים כי כפי שינוי הכנותיהם לקבל כך תשתנה קיבולם ואמשיל לך משל נאה על זה כדי שתוכל להבין כי כל מיני השתנות הוא כפי שינוי הכנת המקבל והמשל הוא לשני אנשים שהי' להם חולי עוקץ בכל גופם מאוד מאוד ממש כמחט בבשר החי ונכנס אחד מהם לבית המרחץ ורחץ את עצמו במים חמין את כל גופו והזיע שם בבית המרחץ כ"כ שלא נשאר שם אצלו צער עקיצה כלל ועיקר והשני שלא נכנס בבית המרחץ יש לו צער גדול וכאב נמרץ בגופו עד שלא יניח על מקום אחד מרוב צער העקיצות ואח"כ בא אדם אחד ושרט אותן השני בני אדם בצפרניו שריטות גדולות מאוד בכח נמרץ ולא שרט לאחד מהם בכח יותר עצום ממה ששרט לשני כ"א שהשריטה היתה בשווי מכוון ממש והנה זה שבא מבית המרחץ מרגיש כאב ויסורין משריטת זה האיש שעושה בו פצעים וחבורות בגופו משריטתו העצומה והשני שלא הי' בבית המרחץ מרגיש תענוג גדול משריטת זה האיש וכל מה שמרבה לשורטו בכחו מרגי' תענוג יותר במה שע"י השריט' נתמעט צער העקיצה ואדרבה התענוג מתרבה אצלו והנה אין ספק שפעול' השרוט' היא שוה ממש לשניהם ועכ"ז נתהוה שינוי עצום ע"י שריטתו שזה מרגיש תענוג גדול וזה מרגיש צער גדול והענין הוא דהשינוי בא מצד תכונת המקבלים שזה הבא ממרחץ גופו מוכן לקבל צער ע"י שריטה עצומה וזה שלא הי' במרחץ גופו מוכן לקבל תענוג ע"י שריטה עצומה וכששורטין אותו כ"כ עד שלא ישאר לו שום צער עקיצה כלל ועיקר כמו שלא נשאר שום צער עקיצה לאחר שבא מבית המרחץ ואם אחר שקיטת צער העקיצה ישרטו אותו אז גם זה האיש ירגיש צער ע"י השריטה מפני שלאחר שקיטת צער העקיצה נתהפך הכנת גופו כי מה שהיה גופו מוכן עד עתה לקבל תענוג ע"י שריטה עתה גופו מוכן אדרבה לקבל צער ע"י שריטה

והרב בעל מדרש שמואל בפירושו למס' אבות על משנת משה קבל תורה מסיני הביא שם בשם הרב ר' שם טוב בן ר' שם טוב וז"ל והרש"ט בן ר' שם טוב כתב לדעת למה לא אמר הקב"ה נתן תורה למשה או משה קבל תורה מהקב"ה התשובה בזה למה שמשה עלה למעלת הנבואה העליונה ונתדבק שכלו עם השי"ת אז אין שם נותן ואין שם רבוי מנותן ומקבל כמו שקרה כשנתן משה התורה ליהושע כי אז היה שם רבוי מטתן ומקבל אבל כשקיבל משה את התור' נתדבק בהש"י והוא הידוע והיודע והידיעה אחד לכך אמר משה קיבל כי זאת ההשגה אין שם אלא קיבל בלבד ולא קיבלה מאיש אחר כדי שיהי' שם רבוי מנותן ומקבל וזה הדבר ידוע מי שזכה בידיעת הנפשי עכ"ל מתוך הדברים הללו משמע שמשה באמת לא שמע קול דברי' מפי הקב"ה כלל ועיקר רק משה השיג בשכלו כל התורה בהשגה רוחניית ושכליית כשהכין את עצמו לנבואתו הנפלאה ונתלטש ונתחזק כח שכלו והשגתו עד שראה בעין שכלו כל האותיות התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל וציוויה ואזהרותי' ותוכחותי' וכל דברי הברית שבתוכה ומ"ש שנתדבק שכלו עם הש"י הענין הוא כך דע שדיבוק הרוחניים זה בזה אינו כקירוב ודיבוק הגשמיים שדיבוק הגשמי הוא כאשר יפגוש גוף אל גוף אחר ויגעו שני הגופים זה בזה בלי הפסק אויר פנוי בין הגופים הללו זה יקרא דיבוק הגופני ודיבוק הרוחני לא כן הוא שלא יצדק בם עניני