עמוד העבודה קעה

למדרגה העליונה ההיא להיות השגתו יותר ברורה וזכה ממה שהיתה השגתו בתחלה כי הפסולת שבו מעכבו מלהשיג השגה עצומה ואח"כ כשעולה עוד למדרגה יותר עליונה מצרפין אותו עוד יותר ויותר כי מה שהיה בערך המדרגה הפחותה זך בלי פסולת אינו זך בערך המדרגה השלישית כי לנגד רוממות ערך מדרגה השלישית עדיין יש בה פסולת וצריך עדיין לצחצחו ולצרפו וכן לעולם אין להם מנוחה כי תמיד מצרפין ומצחצחין אותן כדי שיכלו לעלות למדרגה יותר עליונה והנה לכאורה היה קשה על מה יעשה ה' ככה לאיש לרוממו למעלה ולמעלה ולצרפו תמיד לא ירוממוה ולא יצרפהו אבל הענין הוא כי א"ס הוא הטוב הגמור שמטבעו הטוב להיטיב לנמצאים בתכלית ההטבה אשר יוכלון שאת ולהתמיד עמם טובתו לבל יופסק מהם טובתו אף רגע אחד ולשמחם תמיד בשמחה מופלגת והנה ידוע כאשר יעלה אדם מיסורין וצער למנוחה ושמח' אזי נחשבת המנוחה ההיא אצלו לטובה גדולה וכאשר תתמיד הטובה ההיא אצלו ימים כביר ויורגל בה וישכח את אשר כבר היה ביסורין וצער למען יהי' לו לשמחה המנוח' ההיא ומאחר שהתמיד בזה הטובה ימים רבים שוב אינה נחשבת אצלו המנוחה ההיא לטובה רק כאשר יגיע למדרגה יותר עליונה אז תהיה נחשבת לו לטובה וכאשר יורגל בזה הטובה השני' ימים רבים שוב לא יחשוב לו ולא ירצה לו גם הטובה השני' לטובה זולת כאשר יגיע עוד למדרגה שלישית וכן הוא ענין הצדיקים לעוה"ב שא"ס חפץ להתמיד עמם טובתם ואם יעמדו ימים רבים במדרגה אחת שוב לא יחשב להם לטובה לכן בהכרח צריך שיעלם תמיד ממדרג' למדרגה ולצרפם צירוף אחר צירוף והכל לטובתם בי בודאי ערך צער הצירוף נגד שמחת עלייתו למדרגה העליונה הוא כאפס ואין ואדרבה הם חושקים תמיד להצטרף ולקבל צער מועט כדי לעלות למדרגה עליונה ועוד מועיל ענין הצירוף להגדיל ע"י זה שמחת עליית המדרגה שהוא מן צער. הצירוף לשמחת עלייתו למדרגה רמה כנ"ל

נתקשה לי ענין אחד הלא ידוע כי הקב"ה הוא רוחני שכל פשוט משולל מכל מילי גשמיות וגם הנה ידוע שענין הקול והדיבור הם ענינים גשמיים היוצאים מכלים גשמיי' כי הנה הקול יוצא מספוני הריאה דרך הקנה והדיבור נחתך מדי עברו דרך ה' מוצאות גשמיי' שהם גרון וחיך ולשון ושיני' ושפתים והנה ידוע כי ענין רוחני א"א שיושג לחושי' הגשמיי' כ"א מושכלים בשכל בציור רוחני ושכלי וא"כ היאך יצוייר קבלת התורה למשה מפי הגבורה כי ודאי לא שמע משה קול דברים מפי הגבורה כי הדברים הם ענין גשמי והש"י נעלה ונשגב מזה ואחשוב אני כי לכן הוצרכו רז"ל לומר השכינה מדברת מתוך גרונו של משה ר"ל שהשכינה עצמה בעוצם רוחניותה נתלבשה בה' מוצאות של משה ועי"כ היה יכול להצטייר ענין קול ודיבור גשמיי' יוצאים מפי הגבורה כי הנה ידוע שהגוף בלא נשמה הוא כאבן דומם והנשמה בלי הגוף א"א שתדבר דיבור גשמיי כי נשגבה היא מכלי' גשמיי' שהם חמשה מוצאות אך בהתלבשה באדם יכול לצאת דיבור ברור בשפה ברורה ע"י ה' מוצאות מן האדם כמו כן נתלבשה השכינה במשה ודיברה מתוך גרונו של משה ע"י ה' מוצאו' ואין תימא מזה שיהא משה אז מרכבה עצומה לשכינה כ"כ להיותו נתמרק מאכילה ושתי' שבמיעיו כמאמר רז"ל ביומא שאמרו שם לא בא הכתוב אלא למרק אכילה ושתיה שבמיעיו לשימו כמלאכי השרת וגם היות משה מוכן בכל עת ורגע להשראת שכינה מכ"ש אז בשעת קבלת התורה וגם היו בו כל המידות טובות המביאים להשרא' שכינה כמו ענוה וחסידות וירא' חטא וקדושה וטהרה ונקיות ופרישות ומהירות וזריזות וזהו הענין מה שנא' במשה פה אל פה אדבר בו כלומר פה הרוחני של השכינה נתלבשה בפה הגשמי של משה ודיברה השכינה מפיו ממש וזהו אדבר בו בו דייקא ומה שארז"ל אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו משמע ששאר הדברות שמענו מפי משה ולפי דברינו שמענו גם שני דברות ראשונות מפי משה הענין הוא כי בשני דברות הראשונו' הי' הקול הולך וחזק מאוד מאוד לאין תכלית לא כקול האנושי ואף לא כקול ארי' ושאגת כפירי' אשר הוא חזק מאוד אבל הקול של שני דברות הראשונות הי' הולך וחזק מאוד לאין תכלית אלף אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים יותר חזק מקול ארי' עד שלא יוכלו ישראל לסבול לשמוע הקול הגדול והחזק ההוא ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות כלומר דבר אתה עמנו כטבע הקול האנושי שלך שיהיה בלתי חזק מאוד ואל ידבר עמנו אלהים בקול חזק לאין תכלית ואחשוב אני ששני דברות הראשונות הוכרחו להיות בקול עצום וחזק מאוד להיות שאף שאר הדברות הוצרכו להתדבר ע"י התלבשת השכינה בגרונו של משה ואם גם השני הדברות הראשונות לא היו בקול עצום מאוד כקול שדי כ"א כטבע קול האנושי של משה לא היו ישראל מאמינים שהדברות ההם ונדברים מפי השכינה בהתלבשם במשה רק משה לבדו אומר' מסי עצמו ואין זה דיבור אלהי לכן הוכרח להיות הב' דברות ראשונות בקול עצום מאוד כקול שדי למען יאמינו בה' ובמשה עבדו ואח"כ כשנתאמת' אצלם נבואת משה וקולו שבלי ספק הוא כח אלהי הדובר בו בקשו מאז והלאה את משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהי' פן נמות ומה שלא אמרו למשה דבר אתה עמנו תיכף אחר דיבור ראשון אחשוב אני ב' תירוצים אחד כי אפשר שב' דברות הראשונות בדיבור אחד נאמרו כמו שאמרו רז"ל גבי זכור ושמור מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע כמו כן נאמרו אנכי ולא יהיה לך בדבור אחד בעבור כי השני דברות ראשונות הם