עמוד העבודה קעז

המישוש כי הם אינם גופים ואינם תופסים מקום כלל ועיקר אבל המה שכליים פשוטים רוחניים והדיבוק שלהם היא כשישיג וישכיל המשכיל איזה ובר שכלי בכח שכלו והשגתו אז הדבר השכלי ההוא המושכל אל המשכיל יתדבק במשכיל דיבוק עצום וחזק ואין שם הפסק כלל ולא ריקות בין שכל המשכיל לדבר המושכל ושבו כמעט ענין אחד ואמשיל לך משל כשתשכיל איזה המצאה שכליית בתוספות בשם ר"ת שהר"ת השכיל ההמצאה ההיא בכח שכלו והשגתו והנה קודם שתכין את שכלך להבין ולהשכיל המצאה שכליית שלר"ת לא תוכל להבין כלל ציור השכלי של ר"ת המלובשת בדברי התו' הללו כי הציור השכלי א"א להכתב על הנייר ני השכלי הוא ענין רוחני וא"א להתגשם אבל לבוש על ציור השכלי ההוא שהם הדברים אשר הציור השכלי ההוא מוסבר על ידם זהו אפשר להכתב על הנייר ואם האדם לא יכין שכלו להבין הציור השכלי המתלבש בדברים הללו לא יבין כלל מהות הדברים הללו כי יהיו בעיניו דברי ספר החתום ויהיו בעיניו הדברים ההם כגוף בלא נשמה כי הציור השכלי שבדברים הללו היא נשמה לאותן דברי' שהציור השכלי מוסבר על ידם כי הציור השכלי הוא נותן חיות וקיום וחזוק והמשך וקישור לדברים הללו כי זולת הציור השכלי ההוא אין המשך וקישור בדברים הללו כמו הדברים שיצאו מפי שוטה ומשוגע והנה כשלא יכין האדם את שכלו להבין הציור השכלי ההוא אז לא יתדבק שכלו בשכל ר"ת ולא שכל ר"ת בשכלו אבל כשיכין האדם את שכלו להבין הציור השכלו ההוא של ר"ת ויבין אותו הציור על בוריו הרי בזו ההשכל' שהשכיל את הציור השכלי של ר"ת נתדבק שכלו בשכל ר"ת ושכל ר"ת נתדבק בשכלו וכמעט שבו והיו לאחדים ואין שם שום הפסק וריקות בין שכל האיש ההוא ובין שכל ר"ת ואע"פ שבגופיהם הם נפרדים אעפ"כ שכליהם הם מדובקים דבוק עצום כי הגשמי אין חוצץ בפני הרוחני וכשמצא מין את מינו ניער ר"ל כשמצא האיש בשכלו את השכל ר"ת אז ניער השכל של ר"ת אע"פ שגוף של ר"ת כבר הוא ימים כביר בקבר מ"מ שכלו קיים לעד וזהו מ"ש רז"ל שפתותיהם דובבות בקבר מפני שכל הרוחניים והשכליים הם נצחיים ברצון המאציל ולכן אע"פ שהגוף מת שכלו לא מת וקיים לעד כי לא שייך בו ענין מיתה כלל. והנה מתוך הדברים הללו תבין שדבוק וקשור המשכיל במושכל הוא ע"י השכל ר"ל כח השכלי שבאדם ובמאציל העליון השכל והמשכיל והמושכל אחד כמבואר אצלי במ"א כי כל הנמצאים לא נמצאו אלא מאמיתת מציאותו ובהשיג את עצמו ישיג את כולם ואין שם שום בחי' רבוי בהשגתו כ"א השגה אחת פשוטה כי הדברים ההם אינם מושגים לו מצד מציאותה לשנאמר שהשגתו יתרבה כפי רבוי המושגים אבל הם מושגים אצלו קודם מציאותם ולפי זה השגתו אחת פשוטה והנה עפ"י מ"ש לעיל תבין דיבוק שכל משה בהשי"ת כשהשכיל את התור' בכח שכלו החזק ואפשר כי לכן נקרא' התורה תורת משה לפי שהשכיל' בכח שכלו כמו מי שממציא איזה המצאה שכליית נקראת ההמצאה ההוא על שמו לפי שהיא השכילה בכח שכלו כ"כ משה שהשכיל את התירה בשכלו נקראת על שמו תורת משה כמ"ש הכתוב בס' מלאכי זכרו תורת משה עבדי והנה האלשיך כתב כי כל אדם יש לו חלק בתורה מה שאין אדם אחר יכול להשכיל זה הענין זולת זה האדם שהחלק ההוא מתייחס לנשמתו והחלק ההוא שבתורה ונשמתו משורש ויחס אחד הם ולכן מצינו שהקב"ה אומר הלכה משמו של אדם כמו אליעזר בני אומר פרה בת שתים וכיוצא בזה והנה נשמת משה שהי' שקול כנגד כל נשמות ישראל השכיל כל התורה בשלימות

נתקשה לי ענין אחד במה שברוב הברכות משמשים לשון נכח בתחלה ואח"כ לשון נסתר כאמרנו ברוך אתה אנו מדברים לשון נכח ואח"כ אשר קדשנו וצונו והי' ראוי או ששניהם יהיו לשון נשאר כמו ברוך ה' אשר קדשנו או ברוך אתה ה' אשר קדשתנו וצויתנו ולא מצאתי בספרים טעם מספיק לזה שיתיישב לפי פשוטו ונלע"ד כי אנו רואים שבכל מקום שכתוב שם הוי' ב"ה תמיד מנוקד בשוא חולם קמץ היו"ד בשוא והה' בחולם והוא"ו בקמץ וכל זה טעמא בעי למה דוקא בנקודו' אלו ונ"ל כי הנה ארז"ל בפסחים לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב אני ביו"ד ה"א ונקרא אני באלף דל"ת והנה בכתבי המקובלים מפורסם שכנוי תורה שבכתב מכונה לשם הוי' ב"ה ותורה שבעל פה לשם אדני ונ"ל טעם בדרך רמז כי הנה ידוע שיש בתורה כתבין ולא קריין קריין ולא כתבין וכל מקום שיש כתיב ולא קרי נכתבין האותיות לבד ולא הנקודות כי עיקר קריאת המלה הוא ע"י נקודתה ובלי נקודות א"א לזוז שום אות כמו שא"א לגוף להתנועע בלי נשמה כי הנקודות לגבי אתוון הם כנשמה לגבי הגוף וכמו כן א"א להגות נקודה בלי אות כי כל ההברות האפשריות להמצא בעולם הלא המה כלולים באלפא ביתא כי האלפא ביתא כוללים כל ההברות שבעולם וכמו שכוחות הגוף יתראו ע"י הנשמה שבגוף כמו כן יתראו הברות האותיות ע"י הנקודות וכמו שהנשמה למה שהיא רוחניית שכליית א"א לה לעצמה לפעול פעולת גשמיים אם לא ע"י התלבשה בגוף והאיברי הגוף הם בערכה כערך גרזן ביד החוצב כמו כן א"א להנקודות להתראות מהותן אם לא ע"י האותיות ולפי שבלתי הנקודות אין אותיות מתנועעים לכך נקראים הנקודות תנועות ולכן בכל מקום שיש קרי ולא כתיב נכתבין הנקודות לבד ולא האותיות כמו שתמצא במגילת רות שני פעמים מלת אלי חסר מן הכתוב ונכתב במקומו הנקודות של אלי דהיינו צרי ופתח כזה וכן בפ' כי תבא בעפולים כתיב והקרי' הוא בטחורים הרי שבעפילי' היא כתיב ולא קרי ובטחורים הוא קרי ולא כתי' ולכך כתיב הנקודו'