עמוד העבודה קס

שעתו אבל זה הטבע אינו גבי מדת הדין בעצם וראשונה כי אדרבה טבע הדין לפעול פעולתו שהוא דין החזק אלא שהמאציל קבע זאת הטבע במדה"ד שיהא נכנע אל החסד וזהו לכי ומעטי את עצמך כלומר שלא תרצה לפעול הדין החזק וזהו ואל אישך תשוקתך כלומר שתמיד תהי' התשוקה שלך אל אישך שהוא מדת הרחמים וחס ושלום שיהא המאציל העליון כופה את מדה"ד לעשות פעולה היפוך רצונה כי (ח"ו) למעלה עוז וחדוה ושמחה ואין שם עצבות כלל (ח"ו) אלא המאציל שינה רצון מדה"ד כדי שיחשוק ברצונו הטוב למה"ר וזהו ואל אישך תשוקתך תשוקתך דייקא וגם מדת הרחמים חושק ומתאוה להתייחד עם מדה"ד כדי שייראו בני אדם ממדת הדין ולא יחטאו וא"כ אדרבה זהו שורש הרחמים שלא יענשו בני אדם ח"ו בפועל וזהו הפירוש ואל אישך תשוקתך כלומר שלא תרצה לפעול דין כ"א לתועלת אישך שהיא מדה"ר שיהי' לו קיום ע"י מה שייראו בני אדם מעונש ולא יחטאו ולא יתהפך מדה"ר למה"ד והבן זה והנה עתה כשהושם זה הרצון בטבעת אוהבת מאוד לבניה שהם נשמות הצדיקים אהבה עזה מאוד לאין תכלית כמובא בזוהר על פסוק הן שמים לא זכו בעיניו כלומר שכל שמשפיע לנו טובה נראה בעיני השם שעדיין יקצר בשפע טובותינו ולעולם לא ישבע אהבתו אותנו וכיון שכן הוא ראוי שנהי' חרדים לעבוד השם כפי תכלית יכלתינו האפשרי ולמסור למית' את עצמינו על דבר כבוד שמו וזה המסירה למיתה על קידוש השם יהיה בשלשה בחי' הבחי' האחת היא מרוב הצער לבלתי יכולת לסבול כי איככה נוכל וראינו ברעה אשר ימצא את אמי בגלות המר שדודה ובדודה מאין דודה ונעדר יחוד' אשר אין אנחנו יכולים להשיג גודל איכות צער השכינה כשהוא בגלות ומחמת העדר יכולת לסבול כ"ז יבקש נפשו למות בחשק נמרץ כדי להפטר מצער הזה כי הצער הזה הוא אצלו יותר חמור מצער המיתה לגודל אהבתו אותה וזהו כי עזה כמות אהבה כלומר שהאהבה בוערת בו כ"כ עד שאם יבין בהעדר כבודה ישאל את נפשו למות ואל יראה ברעתה אשר ימצא אותה. בחי' הב' הוא ג"כ בא מכח האהבה שמקבל על נפשו למות וישלוט עליו דיניה כדי לנקות את השכינה מדיניה העצומים ובבחי' הזאת יוכל ג"כ לקבל עליו בחיים חיותו יסורין קשין ומרים מאוד כדי לנקות אותה מדיניה וזהו יסורין של אהבה והבחי' הג' שיבחר נפשו למות על דבר כבוד שמו מגודל אהבתו איתה ואינו יכול להשביע את אהבתו לקררה כי בוערת בקרבו בתוקף החמימות לאין תכלית ותמיד כל הימים מצטער מתי יבא לידו קידוש השם וימסור את עצמו למיתה בגינה כדי להשביע אהבתו אותה ועל בחי' אהבה כזאת יצדק לומר ג"כ כי עזה כמות אהבה כלומר שהאהבה בוערת בלבו עד שלא יוכל לכבות אותה כ"א במיתה והנה גם בבחי' הזאת יחשוק ג"כ לקבל עליו יסורים קשים ומרים ויהיו אצלו למעדנים מתוקים מפני שהאהבה בוערת בו יותר ויותר וחול' האהבה הגדולה שיש לו הבוערת בקרבו כואב לו יותר מכל אלו היסורים מפני שמשתוקק להשביע אהבתו בכל מאודו ואין לו במה להשביע לכן בבוא עליו יסורים קשים ומרים מחוקים הם בעינו כי בהם ירוה צמאונו קצת משא"כ בבחי' הראשונה לא יחפוץ ביסורים כי מה יועילו לו רק במות יחפוץ כדי להפטר מהצער והמשכיל יכלול ויצרפם כל הג' בחי' ביחד במחשבתו ואז יהיה בודאי צדיק תמים והנה כמו שראוי לאהוב מאוד לשכינה ולקבל כל הנזכר עליו כן ראוי לאהוב את כל ישראל בכלל ובפרט ועם היות שלכאורה ראוי שאהבתינו את ישראל תהי' כרחוק מזרח ממערב מאהבתינו את השכינה אבל כי דייקת שפיר תמצא כי לא כן הוא כי הנה ידוע שהשכינה יותר אוהבת אותנו ממה שאוהבת את עצמה כנזכר לעיל בשם הזוהר על פסוק הן שמים לא זכו בעיניו וכן הטבע ג"כ בקצת בני אדם שאוהבים יותר לבניהם מעצמם והנה א"כ ראוי שנאהב מה שהיא אוהבת דהיינו את ישראל ובזה אנו עושים לה נחת רוח מלבד בחי' האחוה אשר לכל אדם עם כל ישראל אחוה האמיתי' שהיא מצד נשמותינו שכולנו בני קוב"ה ושכינתיה ואב אחד לכולנו ואם בל חי הולידה אותנו והאחוה הזאת ראוי שתפעול בנו אהבה גדולה יותר ממה שפועל בנו האחוה הגופנית כמו שני אחים אוהבים זה לזה מצד שבאים מאב ואם אחת גופנים שהגופים הם לבד אחים אבל מצד הנשמות אין להם יתרון אותה מכל ישראל כללא דמילתא מי שיצייר בלבו אהבת כל ישראל בשלימות נמרץ עד שהיצר לא יוכל לזוז אותו ממחשבתו התקועה בלבו בענין אהבתו את ישראל אהבה עזה מאוד אזי בודאי תפלתו תהי' שלימה וזכה וברורה מאוד כי בודאי יתפלל בכוונה עצומה בפרט כשיגיע בתפלתו ללשון רבים ר"ל שמתפלל בעד רבים דהיינו בעד כל ישראל כמו השיבנו אבינו לתורתך או סלח לנו שכמעט כל תפלת י"ח נתקנה בלשון רבים יכמרו רחמיו על צרות ישראל והעדר מעלתם ושלימותם ויתפלל ודאי בדמעות שליש ובלב נשבר ונדכה ובלי ספק תהיה תפלתו מקובלת ואם היו כל ישראל מתפללים על זה הדרך בודאי כבר הי' נבנה ביהמ"ק כי הלא עיקר סיבת חורבן ביהמ"ק הי' בעבור שנאת חנם וכאשר הי' הדבר הזה מתוקן הי' ג"כ ביהמ"ק נבנה

וארשום לי למזכרת איזה דברים המעוררים את האדם לתפלה בכוונה שלימה האחד הוא כאשר יצייר שבתפלתו יעלה ניצוצי נשמות הקדושות שנשתקעו בעמקי הקליפות קשות אשר לא ישוער רוב הכאב והצער והמרירות של הנשמות הקדושות הללו בהיותם תחת ממשלת הקליפות וענין זה הובא כמה פעמים בזוהר ובתיקונים בכיוצא בזה על גלות השכינה ומביא