עמוד העבודה קנט

ולהסביר לאביו ולגלות לו שיעור כאבו ושזה הכאב הוא בראשו ולפ"ז ג"כ אביו מסתפק לומר אולי יש לבנו צער מופלג ויסורים קשים שאין להם שיעור ועד"ז ראוי להצטער בצרות אחרי' ע"ד כשאדם נהרג מלסטים שפצעו את מוחו בקרדומות וע"י היסורין הללו יצאה נפשו ממנו ראוי לכל אדם להצטער בשמוע יסורים של הנהרג הזה אשר לא ישוער שיעור איכות היסורים ההם כי מעולם לא בא אדם אחד שנהרג ולהסביר לנו שיעור גודל היסורין והכאב שהיה לו לכן ראוי לכל השומע שנהרג יהודי אחד לומר אולי הי' לאחר יסורים גדולים ומרים מאוד מאוד וכן עד"ז יצער כל אדם מישראל בצער גלות השכינה כי תדע נאמנ' כי מה שאלו אומרים לשם יחוד קב"ה ושכינתיה לא יעלה על דעתך ח"ו שהוא כעין יחוד הגשמי ח"ו חלילה להעלות זאת על הדע' כי אין כפירה גדולה מזו אלא הוא ענין התייחדות השכליים הפשוטים והנשגבי' והתמזגות מדת הדין במדת הרחמים כי א"א לעולם שיתנהג ע"י א' מהם כלל ועיקר לא מבעי' על פי מדת הדין לא הי' אפשר להתנהג העול' כי קצר כוחם מלסבול דינם קשים ומרים אלא עפ"י מדת הרחמים בלבד ג"כ לא היה אפשר לעול' להתנהג בעבו' כי רובם ככולם לא היו מתיראים מעונש הדין והיו רובם חוטאים זולת בני עלי' העובדים מאהבה גמורה ומיראת הרוממות ולא מירא' העונש והנה המה מועטים מאוד וכיון שהיו רובם חוטאים בהיות שאין פחד אלהי' לנגד עיניהם באמרם לית דין ולית דיין והיו פוגמי' מאוד ח"ו והי' מתהפך מדה"ר בעצמו למה"ד הגדול והיו נענשי' בהכרח ביסורין קשים ומרים אשר לא יוכלו לסבול ונמצא כי ממדה"ר לבד הי' נמשך אדרבה דין גדול יותר מדאי לכן גזרה חכמתו ית' להתנהג העול' אע"פ מדה"ר ומדה"ד ויש כאן עתה יראת העונש ובזה אין חוטאים כ"כ ונמצא עצם כוונת מדת הדין הוא ענין רחמים גדולים והיסורין שבאים עליהם לפעמים קצת בחטא' הם משורש האהבה כדי להדריכם בדרך נכון וישר וכמאמר הכתוב וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מייסרך כי בודאי כאשר ייסר איש בנו האהוב לו מאוד בודאי אינו מייסרו בדרך רוגז ושנאה כי אם מחמת אהבה מסותר' בעמקי לבבו ועם היות שהיא תוכח' מגולה כנראה בעיני הבן לא כן הוא כי בנו חדל להשכיל שלהטיב לו עושה לו אביו כזה אלא אדרבה חושב שעושה לו רעה בזה ואביו הוא משכיל לכן מיסרו עם שהוא בעיני הבן רעה גדולה מ"מ טובה גדולה ימשך לו מזה ואם לא ייסרו יהי' בהיפוך שעתה יהיה טובה בעיני הבן אבל מזה ימשך לו רעה עצומה ולכשיגדל הבן וישכיל כל זה יבין שאביו עשה לו טובה בייסרו אותו וכן הוא מבין אהבת אביו אותו כן בנדון הזה ממש ה' אלהיך שהוא שם הוי' מדה"ר ואלהי' הוא מדה"ד מייסרך ועיין בס' קול בוכים שחיבר הגילאנטי על מגילת איכה על המדרש כי ה' הוגה על רוב פשעיה יכול על מגן ת"ל על רוב פשעיה ע"ש דבר נפלא חכו ממתקי' העולה מכל זה כי היחוד שלמעלה הוא יחוד רוחני והתמזגות אורות שכליות פשוטים והתמתקו' מדה"ד במה"ר והנה מהתולדו' שמולידים ע"י יחודם תבין ענין יחודם. שהם מולידים ע"י יחודם נשמות הצדיקים והנשמה הלא היא ענין רוחני ושכלי זך ודק ובהיר ואינו תופס מקום כלל ועיקר וכבר הסברתי לך למעלה מהות וענין הרוחניים והנה כמו שכל מיני הגשמיי' שרשם הם ברוחניים עליונים כי מרוב השתלשלות והתפשטות הרוחניים למטה יתגלו ויתעבו ויתעכרו ויתגלמו עד כי יתהוה גשם גמור כמו כן עונג הרוחני שהוא יחוד העליון ששם אינו אלא השתוקקו' השגה עצומה ועמוקה ושניהם חפצם בהשתוקקות זה המושפע לינק והמשפיע להשפיע כי יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק ואצלינו בני אדם הגשמיי' גם היחוד שלנו הוא גשמי וכמו שאין ערך ודמיון בין מהות הגשמיים למהות הרוחניים כן אין ערך ודמיון כלל ועיקר בין יתודנו ליחודם אלא לפי שיחוד הגשמי הוא תענוג היותר גדול מכל התענוגים הגשמיים המשילו חכמני וקראו ליחוד העליון ג"כ בשם יחוד להורות על גודל עונג הרוחני של יחוד העליון שהיא שמחה מופלגת רוחניית והשתוקקות השגה והשכלות עמוקות הלא תראה גם בנו כשאדם משכיל בשכלו איזה המצאה עמוקה אז ישמח לבנו ותגל נפשינו וכן הוא הענין ברוחניי' עליונים שכל עצמם אינם אלא שכליים פשוטי' וכל חשקם ותאותם הוא להשגה בלבד וגם להשפיע השגה למטה מהם וכל מה שמשתוקקים הרוחניים היותר עליונים להשפיע ברוחניים שלמטה מהם הוא לגודל ההטבה שלהם שמטבע הטוב להטיב ומדעת קונם יש בם שעיקר כוונת המאציל העליון באצילות העולמות הי' ג"כ מגודל טובו שמטבע הטוב להטיב וגם לגלות אלהותו וגדולתו ועוצם יכולתו שקודם אצילות אין מי שהיה משיג מציאותו אלא הוא את עצמו וכל הרוחני העליון המשפיע למה שלמטה ממנו אינו להתפאר את עצמו בפני עלולו ולהראות לו גודל יכלתו אלא שורש כוונת' כדי שע"י רבוי העלות והעלולים יוכר יותר כח המאציל העליון כי מגדולת העבד גדולת האדון נודעת ובזה הם עובדים כולם אתה מאציל העליון א"ס ית"ש כי רצונו להרבות עלות ועלולים בכל מה דאפשר עד שיגיע ההתפשטות אל הגבול והגשמות. והנה הובא במבוא פתחי' בדף ס"ד ע"א באות חסדים וגבורות וז"ל הגבורות חשקם ותאותם להדבק בחסדים כדרך הנוק' שנא' בה ואל אישך תשוקתך מה"ש שי"ו ח"ב פ"ב עכ"ל בעל מבוא פתחים וזהו הענין משארז"ל במיעוט הירח לכי ומעטי את עצמך כי הנה הרמ"ע כתב בס' פלח הרמון בשער הירח המכונה בשם שער מיעוט הירח וז"ל שס טבע הדין וסגולתו להיות נכנע אל החסד וסר אל