עמוד העבודה קנא

בחי' גוף לפירוש יותר נסתר ונעלם ויותר פנימי מזה הפירוש הראשון הנסתר והפירוש השני הוא כדמות נשמה לפירוש הראשון וכן הפי' השני הוא בחי' גוף לפירוש הג' שהוא יותר פנימי מפירוש הב' וכן מתרבים פירושי התורה לאין תכלית וכל אחד יותר פנימי מחברו ויותר נעלם. ודע כפי רבוי מדרגות רוחניים העליונים וכל אחד יותר מחברו עד א"ס ית"ש כן רבוי בחי' פירושי התורה עפ"י סיד וג"כ כל פי' יותר פנימי מחברו עד הפי' היותר פנימי ונעלם מכולם שהוא מקביל אל א"ק אבל כנגד עצמות אור הגדול של הא"ס אין שום פירוש בתורה כלל נגד שכלו הפשוט בתכלית הפשיטות כי שום רעיון לא יכילהו ושום שכל לא ישכילהו ואפי' א"ק אינו משיגו כ"א א"ס בעצמו הוא משיג את עצמו הוא ולא אחר ולכן אינו מרומז אפי' בקוץ של אות כי קוץ של אות מציאותו בתורה והוא אינו נרמז בתורה אבל א"ק הוא רמוז בקוץ היו"ד (והנה הקוץ הוא מושפע מא"ס אבל א"ס אפי' בקוץ אינו נרמז) מפני שבחי' רוחניותו מרומז בתורה ואפי' הבחי' הזאת איננו משיג אותה כ"א פרצוף עתיק דאצילות המלביש את א"ק מחצי ת"ת ולמטה כי עד שם הוא משיגו לכך שייך לומר שעד שם הוא מלבישו כי ענין התלבשות הוא ענין השגה וגם א"ק עצמו ג"כ משיג בפשיטות יותר הבחי' הזאת שהיא לעומתו והנה כמו שעצמות א"ק נקרא נשמה בערך עתיק ועתיק גוף לו כן הפי' שלעומת א"ק היא נשמה פנימיית בערך הפירוש שלעומת עתיק והנה כמו שפי' הנגלה שלנו הוא מלביש את פי' הנסתר שלנו שלא יתראה בחי' הנסתר כמו כן פי' שלעומת עתיק מלביש פי' שלעומת א"ק והוא קדמות פי' הנגלה בערך פי' שלעומת א"ק וא"ק ג"כ מלביש בהשגתו את חוט הא"ס דהיינו בחי' הגנוזה בא"ס שהיא פי' היותר פנימי מכל הפירושים וכמו שכתר א"ק כולל בפשיטותו כל מציאות הרוחניים באחדות נמרץ כמו כן הפי' היותר פנימי ונעלם מכל הפירושים שלעומת כתר א"ק כולל בפשיטותו ועומקי כל הפירושים שלמטה הימנו באחדות נמרץ כללא דמילתא בחי' הגנוזה בא"ס אשר אח"כ נתגלה לחוץ ונתהוה בעלול הראשון שהוא כתר א"ק היא היא בעצמה התורה בפירושה היותר פנימי מכל הפירושים החובקת בפשיטות שכלה כל הפירושים שלמטה ממנה. והנה ידוע כי התורה היא גלוי רצונו של הא"ס והיא קדמוניית כמו הא"ס שהיא היא הבחי' הגנוזה הנ"ל וז"ש התורה ואהי' אצל אמון שעשועים יום יום כלומר שאני קדמוניית חבוקה ודבוקה בעצמות א"ס הגדול ואז היתה היא מוצנעת ומכוסה כי אח"כ נתגלה אותה הפנימיית לחוץ וז"ש במ"ר אמון מכוסה אמון מוצנע והנה התורה נקראת רצון הא"ס כנ"ל וזאת הבחי' קראה הרמ"ע הרצון שהיא בחי' הגנוזה ואל אור עצמות הגדול הא"ס קרא בעל הרצון המובא בס' שומר אמונים בויכוח שני בסימן כ"ב וכ"ג וע"ש ותבין דבריו היטיב מתוך מ"ש כאן והשומר אמונים הביא שם בשם הרמ"ע כי ענין הצמצום היה ברצון ולא בבעל הרצון ונ"ל להבין דבריו דהנה ידוע שכתר נקרא בשם רצון כמ"ש במקומות רבים בזוהר רעותא עילאה רעוא עילאה רעוא דכל רעוין והנה י"ל לטעמים רבים נקרא רצון שהוא יותר דק מענין מחשבה שהוא בחכמה אבל רצון היא בכתר והענין כי הוא רחמים פשוטים וכח שוה לכל לרשעים ולצדיקים וכולם נרצים לו מרוב רחמיו וחסדיו ואינו מואס בשום אחד מהם לכן נקר' רצון שרוצה את הכלל ועיין בראב"ד בפירושי על ס' יצירה בדף י"א ע"ב וז"ל והוא האחדות השוה ביחוד האמתי בין צדיק לרשע במחילתו והסוד וחנותי את אשר אחין וגו' אע"פ שאינו הגון ובדף כ"ד ע"א כתב וז"ל ואין בכל הספירות פשוט גמור רק כתר עליון ובדף כ"ד ע"א וז"ל וכשהוא (ר"ל כ"ע) פועל בכח ההשואה הגמורה בסוד וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון ורחמתי את אשר ארחם אע"פ שאינו ראוי כגון כל ישראל משומדים ומוחל להם עכ"ל ולפיכך ראוי לקרותו רצון פשוט ושוה בהשואה גמורה לפי שהכל נרצה אליו כצדיק כרשע והרשע ג"כ מרוצה אליו ממש כמו הצדיק ממש ואין שם נשיאת פנים לצדיק ולרשע כי אם יהי' כך יהי' שנוי ברצון ואינו רצון פשוט ושוה וזהו סוד י"ג מדות שבא"א שהוא הכתר דאצילות שהוא רחום וחנון ורב חסד ואמת נוצר חסד נושא עון ופשע וחטאה והנה שני מדות שבא"א שהם ארך אפים שלכאורה נראה מדהוצרך להאריך אף ש"מ שהרשעים אינם מרוצין אליו בפשיטותו והרי יש בו שינוי רצון ח"ו כבר פירשו בו בא"ז ארך אפים אסוותא דאנפין שהוא רפוא' וחיים לכל וארך מלשון מרפא ארוכה ומלשון תעלה ארוכה והנה כ"ע הוא רצון שוה אבל זו"ן שהם עוד ההנהגה של כל העולם ובפרט בני ישראל הקדושים ובפרט מן הפרט אותן השוכנים בארץ ישראל כולם מתנהגים ע"י זו"ן והנה אצלם ודאי יש הפרש גדול מאוד בין צדיק לרשע כי שם יש מדת הרחמים ומדת הדין והרשעים מהפכין מדת הרחמים למדת הדין והצדיקים מהפכין מדת הדין למדת הרחמים. והנה כפי הנראה מדברי הרמ"ע בפלח הרמון וביונת אלה המובא בס' שומר אמונים בויכוח שני מסימן כ"ב עד סימן ל"ד משמע שבחי' הגנוזה הנ"ל הוא הנק' בשם רצון ובשם עילת העילות וסבות הסבות ובשם א"ס כי היא המתפשט' בכתר א"ק ומשפע' בה שפע וחיות וברצון הזה הי' הצמצום אבל עצמות אור א"ס הגדול והוא המתואר בפי הרמ"ע בשם בעל הרצון ואין שם בחי' רצון והתעוררות ומחשבת לאיזה דבר ולא יצדק בו שעשוע כלל ועיקר שהששוע הוא התעוררות מחשבה שמחיית לפעול איזה דבר שפעולת הדבר ההוא יהיה לו שמחה ונחת רוח ובעצמות אור א"ס הגדול לא שייך כל זה ולא יצדק לקרותו אפי' בשם א"ס כי אפי' בהרהור אסור ומכ"ש שלא יצדק