עמוד העבודה קנב

לקרותו עילות העילות שהו' משמע שהוא האציל את פנימיית כתר א"ק ואם נאמר שהוא האציל את כתר א"ק הרי ודאי מקודם שהאצילו התעורר במחשבתו ורצונו להאצילו וכבר אמרנו שבו אין שום ציור מחשבה ורצון כלל ולא שעשוע אלא הוא שכל פשוט ומרומם ונשגב בתכלית הפשוטות ואין שם זולת בחי' השג' והשכל' פשוטות שמשיג את עצמו ובהשיג את עצמו ישיג את כולם ולא תטעה לומר ח"ו הרי עכ"פ מורכב מעצמותו והשגותו חס וחלילה לא תאמר כן כי הוא היודע והוא הידוע והוא הדעת והוא השכל והוא המשכיל והוא המושכל כי הוא ודעתו וחייו הכל אחד וכמו שאבאר ואסביר לך בעזה"י כל זה והנה לדעת הרמ"ע לא יצדק עליו לומר שמטבע ועצמות האור הא"ס הגדול להיטיב ולהשפיע לזולתו כי לענין זה צריך ג"כ התעוררות מחשבה ובחי' רצון וחפץ להשפיע ולהטיב לזולתו וכבר אמרנו שאין בו שום התעוררות רצון כלל ועיקר כי כל הדברים הללו יוצדקו ברצון שהיא הבחי' הגנוזה בבעל הרצון ומ"ש שברצון הי' הצמצום ולא בבעל הרצון אפרש לך דעת וכוונת הרמ"ע בענין הזה בעזה"י וזה החלי. דע שכדי להאציל פנימיי' כתר א"ק שיתגל' היטיב מחוץ לא"ס ראה המאציל שלהיות הכתר א"ק קדם קדום אליו ההעדר ולא יוכל לקבל שלימות יותר ממה שיש לו עתה לאחר האצילות כמו שהביא בשומר אמונים בשם הראב"ד בהקדמת פירושו לספר יצירה וז"ל עילות העילות יתחייב ממנו כתר עליון שכל פשוטו בתכלית הפשיטות עד שאין בינו ובין עילתו דבר רק שזה עילה וזה עלול עכ"ל ועיין בשומר אמונים בויכוח ראשון סימן מ"ד ומ"ה והנה כתר א"ק הוא גלוי הרצון הפנימי הגנוז באור הא"ס הגדול שנתגלה ויצא לחוץ ועכ"ז נשאר אותה הבחי' בפנים כי הוא כמדליק נר מנר ואין הראשון חסר כלום והנה בהיות בחי' הגנוזה הנ"ל מתאחדת בא"ס הגדול אז גם הבחי' היא ג"כ עצמות א"ס ממש ולא היתה יכולה להתגלות לחוץ לא"ס לכן הוצרך צמצום ולא תבין ענין הצמצום לדברי הרמ"ע ז"ל שעצמות אור א"ס הגדול עלה ונתעלה ונסתלק מעל בחי' הגנוזה כדי שלא תשאר במדרגת עצמות א"ס הגדול אלא שתשאר במדרגת כתר א"ק לאחר אצילותו ואז תהי' הבחי' הזו יכולה להתגלות לא תחשוב כן שא"כ והי' הצמצום בבעל הרצון וכבר כתב הרמ"ע ז"ל שהצמצום הי' ברצון לא בבעל הרצון אלא הכוונה היא שאותה הבחי' הגנוזה בא"ס שהיא הרצון היא עשתה פעולת הצמצום ועיקר פעולת צמצומה הי' מה שהיתה מתחלה מתאחדת ואדוקה בא"ס והי' אורה גדול מאוד בעצמות אור א"ס הגדול ממש שהוא בעל הרצון ולכן לא היתה יכולה להתגלות מבחוץ לא"ס לכן מה עשתה הבחי' הגנוזה הנ"ל סלקה את עצמה מעצמות אור הגדול שהוא בעל הרצון כדי שלא ישאר במדרגת בעל הרצון אלא במדרנת רצון ואו תהי' יכולה להתגלות מבחוץ לא"ס ואחר שנאצל כתר א"ק בפועל גמור אז אפשר שהבחי' הגנוזה ההיא חזרה ונתאחדה עם בעל הרצון ונשאר' היא במדרג' בעל הרצון ממש ולפי שכשהיתה הבחי' ההיא מסתלקת מבעל הרצון אז נשאר' היא במדרג' כתר א"ק לבד לכן בבחי' הזאת יצדק לומר עליו כביכול שהיה עלולה מבעל הרצון ואע"פ שהיא קדמוניי' כקדמותו וכשחזרת ומתאחדת ומתערבת עם עצמות אור הגדול נקרא' כמו יונקת מבעל הרצון. והמשל בזה אם יתערב ויתרכב מלא רביעית צבע שחור בתוך אלף רביעית צבע לבן אז הצבע שחור ההוא בטל במיעוטו נגד צבע לבן ההוא הרב ואז גם הרביעית השחור ההוא קבל צבע הלבן מאלף רביעית הלבני' והרביעית הזה ממש לבן כ"כ כמו האלף רביעי' הלבני' לא פחות ולא יותר כי מאחר שנתרכב הרביעית הזה בתוך האלף רביעי' הרכב' מזגיית ומדובקת לא הרכבה שכניית והאלף רביעית הללו לבנונית' עצום עתה כ"כ כמו קודם התערבות' עם הרביעית שחור הזה ולא אבדו לבנוניתם עתה כלל ועיקר ממה שהי' מקדם והנה מי מקבל ממי הוי אומר שהרביעית השחור מקבל צבע הלבן מהאלף רביעית נמצא בנדון זה האלף רביעיות הם עלה וסבה לרביעית השחור הזה והשחור נק' עלול עם היות שצבעה שוה ממש זה כמו זה. והבן היטיב ענין הצמצום לדברי הרמ"ע ז"ל שהוא ברצון ולא בבעל הרצון כן נ"ל להמליץ ולהסביר פנים בעל הרמ"ע ז"ל והנה ידוע ששם העצם שם הוי' ב"ה פירושו שהוא שם לעצם האלהות סוד ההנהג' שהם סוד הספירות לא לעצם האלוה המנהיג העליון ח"ו כי הוא אינו מרומז אפי' בקוץ האו' כ"ש שלא יאמרו עליו הוי' שלמה ועיין בשומר אמונים דף ל"ח ע"א מה שהביא בשם הרמ"ע מ"ש בספרו מאה קשיטה ע"ש וזה ג"כ ידוע שכל הפרצופים והספירות של כל העולמות מרומזים בשם הוי' ב"ה והנה כתר א"ק כולל כל הנמצאים בעצמו באחדות גמור לא בכללות ר"ל לא שהם כלולים בו שיהא מקבל שום חלוק ולא חבור חלקיו אלא הוא ומציאות' שם הכל אחד כי הוא פשוט בתכלית הפשיטות ולפיכך כתב האריז"ל שאין אנו יכולים לדבר מזה הכתר של א"ק כלל וזה הובא בשומר אמונים בדף כ"ב ע"א ע"ש והנה ידוע ג"כ שהא"ס ית' אינו מושג מצד מהותו כלל כ"א מצד פעולותיו הנוראים והנפלאים כי מגדולת העבד ניכר גדולת האדון וכמו ששם האדם כמו ראובן ושמעון הוא מורה לסימן תבנית עצם האדם המכונה בשם ההוא וע"י השם ההוא נדע דע וניכר על דרך משל כשראובן מראה איזה כתב ללוי ולוי שואל אותו מי כתב את האגרת הזאת וראובן משיב לו ששמעון כתבה ואע"פ שאז אינו מורה באצבע על שמעון לומר שהוא האיש אשר אתה רואה עתה הוא כתבה אלא אינו מזכיר אלא שמו ולוי כבר ראה את שמעון ויודעו ומכירו היטיב ויודע ג"כ ששמו שמעון ואז כאשר ראובן אומר ללוי ששמעון כתבה