עמוד העבודה קמו

בו אשר על ידו יהי' הצומח צומח מן הארץ והולך וגדל עד כי גדל מאוד ומן הצורה הזאת שבצומח מסתעפים שלש כחות והם כח הזן שהצומח ניזון מן הארץ ויונק מלחותה ושמנינותה וזן ומפרנס לכל הענפים והעלים והפירות וכח השני הוא כח המגדל שהוא כח הצמיחה שהולך וגדל וכח הג' כח המוליד בדומה שאם יזרע גרעין התפוח בארץ יצא עמנו אילן שיגדל עליו תפוחים והחומר שבחי הוא הד' יסודות וכח המערבן וכח הצמיחה כל אלו הם בכלל חומר החי שגם בחי יש בחי' אלו כח הזן וכח המגדל וכח המוליד בדומה אך צורת החי הוא כח החיוני אשר מתפשט בחי וממנו באים כמה כחות כח התנועה ממקום למקום וכח ההרגש בה' חושים שהם חוש הראי' והשמיעה והריח והטעם והמשוש ויש בה ג"כ קצת שכל והיא שכל בהמיי שיודעה לרדוף אחרי הנאתה ולברוח מנזקה ובמדבר שהוא מין האדם החומר שלו כולל חומר הדומם וצורתו וצורת הצומח וצורת החי כל אלו הם בכלל חומר מדבר והצורה של מדבר הוא הנשמה שהיא עצם שכלי זך וצלול ועמוק ומשפעת בגוף שכל עיוני להבחין בין אמת לשקר שהיא הבנה דקה הרי לפני שהצורה של המדרגה שלמטה הוא בחי' חומר א המדרגה שלמעל' כמו צורת הדומם חומר הוא לערך צורת הצומח וצורת הצומח הוא חומר לערך צורת החי וצורת החי שהוא נפש הבהמיית הוא חומר לערך צורת האדם שהוא הנשמה השכליית ואע"פ שהצורות שלמטה ממדרגת האדם הם כולם רוחניים כשתפשוט בשכלך הצורות מן החומריי' מ"מ הם בחי' חומר לערך צורת האדם שהיא יותר פנימיות ויותר נעלמת ויותר דקה מן הדקה משאר צורות שלמטה ממנו עם היות שגם בצורת החי כשתפשיט בשכלך הצורה מן חומרה הוא ג"כ עצם שכלי הגם שאינה כ"כ עצם שכלי כמו צורת האדם מ"מ היא עצם שכלי שהרי אפילו כשמתלבש העצם השכלי ההוא בגוף הבהמה גם הבהמה יש לה קצת השגה להשכיל איזה דבר הוא טוב לה כגון חציר יבש ותבן ומספוא ומים לשתות ותברח מדבר המזיק לה כגון שלא תטבע בנהר או שלא תשרף באש או שתברח כשתרגיש חי' רעה האורבת אחרי' ואם הבהמה משגת כל זה בעוד הצורה שלה מתלבשת בגופה אשר הוא חומר עכור ועב עד למאוד וא"כ הרי הוא מסך מבדיל מאוד בפני השגת צורתה על אחת כמה וכמה שהעצם הצוחיי של הבהמה כשמתפשטת מן הבהמה על אחת כמה וכמה שהשגתה יותר ויותר ממה שתשיג בהתלבשה בגוף הבהמה וא"כ הרי צורת הבהמה ג"כ היא רוחניית שכליית עכ"ז בערך צורת האדם שהוא יותר רוחניית והיא השכל' עמוקה יותר מהשכלת צורת הבהמה לכן צורת החי הוא חומר בערך צורת המדבר וצורת המדבר מקפת בהשגתה את השגת צורת הבהמה וכן ג"כ ערך צורת הצומח בערך צורת החי ואע"פ שגם צורה הצומח הוא ג"כ עצם רוחני שכליי אלא שאין כח בצורת הצומת שהיא צורה עכורה להשפיע בחומר שלה שהוא ג"כ חומר עכור ועב מאוד חיות ורצון ותנועה והרגשת חושים והמניעה ההיא היא ע"י עכירות החומר וע"י עכירת הצורה ואין בה כח רק להשפיע א אלו השלש כחות הידועי' שהם כח הזן וכח המגדל וכח המוליד בדומה ואע"פ שגם צורת הצומח הוא ענין רוחני עכ"ז הוא בחי' חומר בערך צורת החי והנה אם היה במציאת רק צורת חי אבל לא צורת דומם וצומח לא היית מאמין שיש צורה שפלה מצורת החי ולא צורה נשגבת יותר מצורת החי דהיינו צורת האדם לכן עתה תשכיל בשכלך שיש מצורה שלך שהוא צירה נכבדת יש בחי' צורת יותר נכבדת עד שצורתך תהי' חומר בערך הצורה הה"א הגבוה ממך מדרגה אחת והצורה הגבוה ממך תהיה ג"כ חומר בערך הצורה הגבוה ממנה וכן לאין תכלית כי מבשרך תחזה אלוה ומן הנגל' תשכיל ותבין הנסתר וכן אפי' באד' עצמו יש ג"כ מינים ממינים שונים וא' חומר וגוף לחבירו וחבירו הוא צורה לו והצורה היא חומר למדרגה שלמעלה ממנו כמו שנסביר לך בעזה"י. והמשל בזה הנה האדם יש לו חמשה מוצאות שהם כלי הדיבור והנה בחי' הדיבור היא בחי' נשמה לאותן הכלים כי אע"פ שקצת מן המצאות הם משמשים לדבר אחר ג"כ כמו הלשון והחיך לטעום טעם וחוש הטעם שוכן בהם מ"מ בחינה זו ישנה גם בבהמה והנה בבהמה הרי זה ההרגש של חוש הטעם הוא כדמות נשמה להאיברים עצמן שהם פה ולשון וחיך דאי משום שהם משמשים לחוש המשוש ג"כ הנה בזה אין להם יתרון על כל איברי הגוף שהם ג"כ משמשים לחוש המשוש ובמה יוכר יתרונם על כל שאר איברי הגוף אם לא ע"י חוש הטעם השוכן בהם וא"כ הנה כח החוש הטעם הוא בחי' נשמה לכלים אלו של בהמה וכבר נתבאר בסמוך דצור' הבהמה היא בכלל חומר באדם והצורה של האדם היא הנשמה השכליי' אשר ממנה בא כח הדיבור והחכמה והתבונה וא"כ כח חוש הטעם השוכן בחיך ולשון הוא בבחי' חומר אצל ערך כח הדיבור השוכן בכלים הללו והרי כח הדיבור הוא יותר פנימי ורוחני בערך חוש הטעם השוכן ג"כ באיברים הללו והנה יש ג"כ ענין יותר פנימי ורוחני מענין הדיבור והוא המחשבה והמחשבה היא כדמות נשמה אל הדיבור כי לפעמים כשאדם מדבר מתוך השינה הנה הדברים ההם נאמרים שלא במחשבה כלל ועיקר עם היות שנפעלים ויוצאים ע"י כלי הדיבור מ"מ הם בלי מחשבה והדברים ההם הם ממש כגוף בלא נשמה והם יותר גרועים מצפצופי העופות שמדברים במחשבה והנה א"כ המחשבה נותנת קצת חיות וקיום בדיבור ויש עוד ענין יותר פנימי ממחשבה והוא הציור השכלי שבאדם והציור הזה הוא באמת הנשמה האמתיי' של הדיבור כי כשאדם מדבר אפי' במחשבה אך לא בציור שכלי הנה עם היות שכל עלה ומלה בפני עצמו יש לה