עמוד העבודה קמז

פירוש יותר ממי שמדבר מתוך השינה שאין מובני' הדברים כלל לשומען ואין שום מלה אחת שיהיה בה שום משמעות עכ"ז הדברים ההם אין להם המשך ואין המלות מקושרים היטיב זו בזו מפני שנאמרים שלא בציור שכלי ואין חיות מובחר בדברים אלו רק משמעות כל מלה ומלה בפני עצמה משא"כ כשאדם מדבר ע"י ציור שכלי שבמחשבתו הנה הדברים ההם יש להם חיות ונשמה רוחניי' כי המלות הם מסודרי' ומקושרי' היטיב וכל המאמר כמעט למלה אחת נחשבת כי נעוץ סוף המאמר בתחלתו ותחלתו בסופו וא"א להקדים מה שבסוף המאמר בתחלתו או לאחר מה שבתחלתו בסופו כי הכל בנוי ומתוקן ומסודרי עפ"י שכל ברור ואמתי והרי אלו הדברים הם חיים וקיימים והנה במה שנזכר נתבאר שיש כמה דקות מן הדקות וא' לבוש לחברו וא' מקיף לחברו וא' צורה לחברו וחברו חומר לו כמו צורת הדומם הוא חומר לצור' הצומח וצורת הצומח הוא חומר לצור' החי וצורת החי חומר לצור' המדבר והדיבור הוא צורה לכלי הדיבור שהם חמשה מוצאות והחמשה מוצאות הם גוף לבחי' הדיבור ושמם מוכיח עליהם שנקר' כלי הדיבור לפי שהם בחי' כלים וגוף לבחי' הדיבור שהוא בחי' נשמה לכלים ההם והציור השכלי הוא נשמה לדברים שהציור השכלי נתפס על ידם כי בלא הדברים א"א להיות שום תפיסה בפועל בגלוי גמור בציור השכלי כ"א תפיסת המחשבה בלבד שאינה בגלוי גמור כמו ע"י דיבור ומכאן תשכיל ותבין מן הנגלה לך תעלה אל הנסתר שהי בחי' רוחניים עליונים שהם יותר דקים ונעלמים והשכלות יותר עמוקות מן העצם השכלי שלך שהעצם השכלי שלך הוא חומר למדרגת הרוחניים שלמעלה מעצם שכלך והמדרגה העליונה ההיא שהיא למעלה מציור שכלך היא חומר למדרגה שעלי' וכן תעלה מעלול לעילה ומעלול לעילה לאין תכלית שכל עלול הוא במדרגת חומר לערך עילתה והעילה היא צורה לערך בחי' העלול וכן תעלה ממושכל למושכל יותר דק עד כי תגיע למושכל קדמון ראשון שהוא כתר א"ק שעצמותו הוא מדרגת חומר למד בחי' א"ס העליון הנעלה ונשגב ונעלם מכל רעיון ואינו מושג שכלו הפשוט כ"א לו לעצמו וכתר א"ק לא יוכל להשיגו לגודל רוממותו ועמקו הבב"ת עמוק עמוק מי ימצאנו

ועתה נבא לבאר בעזה"י מאמר אליהו בתיקוני' וז"ל פתח אליהו ואמר אנת הוא חד ולא בחושבן פי' אנת הוא חד בפני עצמך ולא בחושבן הי"ס שיהא ח"ו המנין י"א ח"ו לא תאמר כן ואחדו' שלך אינו כאחד המספרי כי אחד המספרי אינו א' בעצם כי אם יצטרף לו עוד דבר אחד כמוהו הרי כל אחד יצדק לומר עליו שהוא אחד ובהצטרפותם ביחד סר מהם מקרי האחדות וחל עליהם מקרי השניות שנקר' אז שנים משא"כ אחד הנאמר על הא"ס אינו אחדות מקרי אלא אחדות עצמי וזהו שאנו אומרים בחרוז יגדל אחד ואין יחיד כיחודו כלומר אין אחדות כאחדות' שכל מיני האחדות שבעולם שאומרים עליהם שהוא אחדות אינו אחדות עצמו ואחדות אמתי אלא על דרך השאלה לפי בחי' המסופרת עליו עד"מ כשאנו אומרים על דינר זהב שהוא דינר זהב אחד כוונתינו לשלול ממנו ענין הרבוי והשניות כלומר שאין כאן דינרים רבים ולא שנים דינרין אלא דינר זהב אחד נמצא כי מה שאנו אומרים עליו שהוא אחד אינו בבחי' עצמותו כי עצמותו יש בו באמת בחי' הרבוי מפני שמורכב מארבע יסודות ומחומר וצורה אלא בבחי' שמו שהוא דינר זהב נקרא אחד כלומר שהוא לא שנים אלא אחד וא"כ ענין האחדות אצל הדינר זהב אינו אחדות פשוטיי ועצמותי ואמיתיי אלא אחדות מקריי שהיה חל עליו כשנגמר המטבע ונעשה דינר זהב אז קרה לו מקרה האחדות וכשיצטרף עוד דינר זהוב אליו אזי יסור ממנו מקרה האחדות אבל א"ס ית"ש אחדותו הוא פשוט ואמיתי מכל צד ובחי' שבעולם כי אין בכל הנמצאים שבעולם מי שידמה לו ואפי' הנמצאים עליונים כמו כתר א"ק שהוא במנין עשר ספירות דא"ק אין דומה לו כי הא"ס הוא העילה של כתר א"ק וכתר א"ק הוא עלול וז"ש אליהו אנת הוא עילאה על כל עילאן כלומר אע"פ שהם עליונים גבוהים מאוד מאוד אעפ"כ אתה הוא יותר עליון מהם מפני שאינך עלול אלא עילה והם עלות לשלמטה מהם ועלולים משלמעלה מהם והנה כשנמנה עשר פרוטות נתחיל למנות כן אחד שנים שלשה ארבעה כו' עד עשר הרי שאנו מכנים לפרוטה הראשונה שתופסה בידו בראשונה בשם אחד והשני' בשם שנים הנה בהכרח שהפרוטה השני' אין עצמותה אלא אחד אלא כשאדם תופסה בידו למנותה בשני' קורא אותה בשם שנים והנה הפרוטה השני' בהצטרפה אל הראשונ' נקרא שניהם שנים והרי פרוטה הראשונה כבר נמנית במנין א' ועתה נמנית פעם שנית הרי כשנגמר המנין עש נמנית הפרוטה הראשונה עשר פעמים והשני' ט' פעמים והשלישית ח"פ והרביעית ז"פ והחמישית ו"פ והשישית ה"פ ובהצטרף כל הפרוט' בחי' מספר בעצם ובחי' מה שנמנה כמה פעמים הרי יש בכל פרוטה ופרוטה מספר עשר הרי כל פרוטה ופרוטה יש בה בחי' עשר וע"י מי קנאה הפרוטה שם זה להיות בה בחי' עשר ע"י המנין והמספר שמונין את העשר פרוטות ובזה הבחי' של המספר מרומז כאן ענין נכבד מאוד כי כבר כתבנו לעיל שהמספר עשר נתחדש בשעת אצילות ע"ס והנה קיום החכמ' הוא בכתר וקיום הבינה הוא בחכמה וכתר שהרי אם כתר יאסוף האור לעצמו אז יתבטלו מציאות חכמה וממילא יתבטל מציאות הבינה כי קיום הבינה תלוי בחכמה ואם אין חכמה אין בינה ואפי' אם כתר יאסוף האור לעצמו אלא ישפיע לחכמה רק שחכמ' יאסוף אורו מבינה ג"כ תתבטל מציאות הבינה הרי שכח הכתר הוא בכל הט"ס אחרונים ואין כחם ככחו מפני שהם צריכין לו והוא אינו