עמוד העבודה קיז

הצמצום הוא עד"מ שיש כאן ראובן איש חכם עמוק ומהיר מאוד בשכלו שכאשר יתפשט בכל כח שכלו על כל גדותיו לא ישכיל לעולם השכלות פשיטות כי אם השכלות עמוקות מאוד כעי כח שכלו העמוק וראובן הנ"ל הוא איש טוב גמור ומטבע הטוב להטיב לזולתו והנה ראובן הנ"ל רוצה להטיב לשמעון להחכימו ולהשכילו באיזה השכל' אך בשביל שראובן יודע היטיב כח שכלו של שמעין שאינו עמוק כ"כ ויודע שאין כח שכלו של שמעון מגיע להבין השכלות העמוקות מה עושה ראובן מצמצם את כח שכלו ואינו מתפשט בשכלו על כל גדותיו כדי להשכיל איזה השכל' פשוטה כדי להיטיב לשמעון להחכימו ולהשכילו בא תה השכלה פשטות כפי כח שכלו של שמעון

מא והנמשל יובן שא"ס צמצם את ההארה הנובעת ממקור עצם האור של א"ס שהוא שכל עמוק עמוק מאוד בב"ת ואותה הארה צמצמה את עצמה שהיא ענין שכלי צמצמה את עצמה שלא להתפשט בכל כח שכל' על גדותי' והאציל' מעצמותה אור אחד מועט מאוד ר"ל שכל שאינו עמוק כ"כ בכדי שיוכל א"ק לסובלו. והנה בשומר אמונים הביא בשם הרמ"ע שהצמצום היה ברצון לא בבעל הרצון ביאור דבריו נ"ל כן כי הנה ודאי שהארה ההיא נתצמצמה אך יש לומר ב' אופנים אופן אחד נוכל לומר שהצמצום היה בבעל הרצון שהוא עצם האור וכיון שנתמעט עצם אור הגדול ממילא כפי ערך המיעוט והצמצום ההוא נתמעט ג"כ ההארה כמו שהארת הלבנה אורה יותר חשוך מהארת השמש לפי שעצם אור הלבנה ג"כ אורה יותר חשוך מעצם אור החמ' וכפי ערך מיעוט עצם האור נתמעטה ג"כ הארתה. ואופן שני נוכל לומר שהצמצום לא היה בבעל הרצון שהוא עצם האור אלא עצם האור עמד על עמדו ונשאר עצמותו כשהיה אך ורק בהארה הנקרא רצון היה הצמצום והרמ"ע קרא לרצון הזה בשם לבוש של בעל הרצון וז"ל שומר אמונים בשם הרמ"ע ז"ל בספרו מאה קשיטה וז"ל מלת ברוך אינה צודקת ברוצה כל עיקר וכבר ידעת כי שם העצם אנו מפרשים אותו שם לעצם האלהות סוד ההנהגה לא לעצם האלוה המנהיגו העליון חלילה ועם זה מבואר כי כל הברכות כולם תוארים לשם הנכבד והנורא הזה פירוש הוא ברצון הקדום והוא והם מושפעים מבעל הרצון עכ"ל הרמ"ע בספרו מאה קשיטה הרי שכתב בהדיא שהרצון הוא מושפע מבעל הרצון עכ"ל שומר אמונים בדף ל"ח ע"א בסימן כ"ג ובדף ל"ז ע"ב סימן כ"ג וז"ל אמנם ביאור דברי הרמ"ע ז"ל הוא דס"ל שיש בעל הרצון שהוא העליון שאין למעלה ממנו ובו אין אנו רשאין לדבר כל עיקר ולא לתואר אותו אפי' בתואר א"ס כי אין שום שם ותואר יכול להלמו כלל לא בדרך חיוב ולא בשלילות הפכו אלא דומי' תהלה אמנם רצונו הוא הנקרא א"ס שהוא רנון קדום מיוחד תמיד עם בעל הרצון כי הוא שמו ולבושו ובו הי' סוד הצמצום לא בבעל הרצון כמ"ש בס' פלח הרמון פ"ד וביונת אלם פ"ב והנה דבר זה הוא מחלוקת בין המקובלים כת של קודמין כי רבים מהם כתבו שהכתר אין לו התחלה אלא הוא קדמון כקדמות א"ס והוא מתיחד עם הא"ס ולבוש אליו ונקר' שמו של הא"ס ואסמכוה אמה דאיתא בפרקי ר"א עד שלא נברא העולם הי' הוא ושמו בלבד פי' הוא הא"ס ושמו הכתר וכמו שתמצא בפרד"ס ש"ג פ"א וכתר לאו דוקא אלא כוונתם על העלול הראשון לפי שבזמנם לא הי' להם רשות לפרסם מחכמת הקבלה רק מהספירות ולמטה לכן קראו עלול הראשון בשם כתר עכ"ל שומר אמונים ואני אומר כי העלול הראשון אין שמו כתר ולא א"ק אלא ההאר' ההיא הנובעת ממקור עצם אור הא"ס היא העלול הראשון וכתר ר"ל א"ק הוא ג"כ ממציאות ההארה ההיא אלא אחר צמצום גדול ורב אשר הצמצום הזה היא הוא צמצום בב"ת כיון שע"י הצמצום ההוא נתהוה מהאר' הבב"ת הארה ב"ת הרי א"כ שהצמצום עצמו אין לו שיעור ואם הצמצום עצמו יש לו שיעור א"כ לא נתהוה מבב"ת ב"ה אלא שקודם הצמצום ג"כ היה ב"ת או שאחר הצמצום היה ג"כ בב"ת דאם נאמר שאחר הצמצום הי' ב"ת א"כ גם קודם הצמצום הים ב"ת כיון שהצמצום עצמו הוא ג"כ בעל שיעור ואם קודם הצמצום היתה ההארה ההיא בב"ת א"כ גם עתה אחר הצמצום היא בב"ת כיון שהצמצום עצמו הוא בעל שיעור ר"ל שיעור מיעוט ההארה שנתמעטה ממה שהיתה קודם הצמצום למה שהיתה אחר הצמצום אלא ע"כ המיעוט הזה אין לו שיעור הנה נתבאר שהארם ההיא הנובעת ממקור עצם אור א"ס עם היותה קדמוניית כקדמות א"ס עכ"ז היא עלול והוא הנקרא רצון אצל הרמ"ע ומתייחדת היא בא"ס יחוד גמור עד שיצדק לומר בעל הרצון והרצון הוא אחדות גמור כי אף לאחר שנתגלה הרצון נשאר בחי' הרצון בבעל הרצון כמדליק נר מנר ואין הראשון חסר כלום ומה שאמר הרמ"ע שההארה ההיא קדמוניית כקדמות א"ס עם היות שכל הספירות היו כמוסות וגנוזות בעצמותו מ"ט אז לא היו בבחי' ספירות כ"א בבחי' א"ס ולא שייך לומר שהספירות הם קדמוניית כקדמות א"ס כי בבחי' היותר ספירות מחודשות גמורות הם מאחר שהי' זמן שלא היו בחי' ספירות כ"א בחי' א"ס אבל ההארה הזאת מאז ומקדם ומעולמי עולמים הית' מבחוץ לא"ס בגלוי גמור עם היות שבחינתה נשארת ג"כ בעצמות אור א"ס הגדול מ"מ גם היא קדמוניית כקדמות א"ס לפי שטבע כל עצם אור להופיע ממנה הארה לכן לא יצוייר אף רגע אחת להיות עצם אור א"ס בלי הארה מתפשטת ממנו ולכן היא בהכרח קדמוניית כקדמות א"ס והיא הנקרא א"ס סתם אצל הרמ"ע ובה היתה סוד הצמצום לדעת הרמ"ע וכוונתו לשלול א שנוי הצמצום מבעל הרצון ומהאי טעמא ניחא לי' למהרמ"ע לומר שהרצון קדום הוא כקמות א"ס