עמוד העבודה קטז

הא"ס לצמצם אורו הגדול ממציאות בב"ת שאין בכח א"ק להשיג אור בב"ת והעמיד האיר במדרגת ב"ת כדי שיוכל הא"ק לסבלו ושמע והבן היטיב ענין הצמצום הנ"ל ועיין בסי' ג' ההפרש שבין עצם אור להארה ועיין בסימן ה' איך שעצם אור גדול הוא לפעמים רק הארת אור גדול יותר ממנו והנה מהא"ס עד נקודה התחתונ' שבארץ יש עלות ועלולים הרבה מאוד עצמו מספר כידוע שכל ספיר' כלולה מי' וי' מי' וכן לאין תכלית עד שנוכל לומר כתר שבחכמה שבבינה שבגדולה שבגבורה שבת"ת שבנצח שבהוד שביסוד שבמלכות ומלכות שביסוד שבהוד שבנצח שבת"ת שבגבורה שבחסד שבבינה שבחכמה שבכתר אשר המאמר הזה יורה על רבוי עצום ונורא מי יספר ומי ימלל מנינם של העלות והעלולים שבספיר' אחת פרטיית כמו שהביא בספר עסיס רמונים דף ח' ע"א וע"כ ע"ש כל הדף ההוא דבריו שם נחמדים ומתוקים מדבש ונופת צופים והמה הכרחיים מאוד לדעת אותה כי הרבה תועליות יגיע מהם להתבונן בהם היטיב והנה כלל גדול הוא בכל העלות והעלולים הרבים ההם מא"ק עד מרכז הארץ שלנו יש הפרש רב ועצום בין כל עילה לעלול שלה עד שלגודל ההפרש שבינם כתב האריז"ל כל אור נקרא א"ס לבחי' העולם שלמטה ממנו עכ"ל האריז"ל והובא במבוא פתחים דף ק"א ע"א באות א"ס ע"ש והנה כמו שתראה בעיניך באור הגשמי ההפרש שבין בהיקות עצם אור השמש להארה הצומחות מעצם אור הלבנה בלילה כמו כן אלף אלפי אלפים ורבי רבבות הבדלות באור הרוחני ההפרש שהוא בין עצם אור הגדול של א"ס בב"ת לעצם אור של א"ק שהוא ב"ת בערך א"ס שהוא בב"ת אע"פ שלנגד מדרגה שלמטה הימנה דהיינו עתיק דאצילות גם א"ק הוא בב"ת שאין העתיק יכול להשיג את הא"ק על בוריו כ"א מחצי ת"ת דא"ק ולמטה כמ"ש האריז"ל שעתיק דאצילות מלביש את הא"ק מחצי ת"ת ולמטה וכל ענין התלבשות הנאמר ברוחניים הוא ענין השגה דעד כמה שמשיגו יאמר שמלבישו אבל מחצי ת"ת דא"ק ולמעלה אין העתיק יכול להשיגו ומה שלא יושג לא יאמר עליו שמתלבש כמ"ש בס' ש"א דף מ"ב ע"ב ע"ש לכן מחצי ת"ת דא"ק ולמעלה אין העתיק מלביש את הא"ק לפי שאינו יכול להשיגו והנה ידוע שמכל עצם האור נמשך בהכרח הארה כמו שאנו רואים שמעצם אור השמש נמשך הארה המאירה על הארץ ולדרים עליה וכמו כן מאור הלבנה נמשך הארה בלילה על הארץ וכמו כן מאור השלהבת האחוז בפתילת הנר נמשך הארה בלילה לכל הבית וכן מעצם אור השכל שהיא הנשמה נמשך הארה וההארה ההיא היא השכלתינו במושכלות והמצאות שכליות ואחר שידעת סימן זה היטיב נבא בעה"י לבאר ענין הצמצום על מתכונתו בסימן מ:

. כ דע כי קודם אצילות הא"ק שהוא הנאצל הראשון לא היה מציאות אחר בעולם כי אם מציאות עצם אור א"ס הגדול הבב"ת שכל עמוק מאוד לבלתי קץ ותכלית וממילא מאותו עצם איר הגדול הי' נמשך הארה מופלגה ומבהק' מאוד ג"כ לבלי קץ ותכלית דהיינו שגם אותה הארה הי' שכל עמוק בלי ן ותכלית אשר הנאצל הראשון להיותו עלול שקדם אליו ההעדר עדיין אינו יכול להשיג עומק מציאות ההארה ההיא שהיא שכל עמוק מאוד אע"פ שיש הפרש גדול לאין תכלית בין בהיקת עומק שכל של עצם אור הגדול של א"ס ובין האר' הנמשכת ממנו עכ"ז עדיין לא הי' הא"ק יכול להשיג' את ההאר' ולסבלה וההאר' ההיא איננה עצמות אור א"ס אלא הארה הנמשכת מעצמות אור א"ס הגדול ואותו הארה בלתי נפרדת מעצמותו הגדול כמו הארת השמש שהוא בלתי נפרדת מעצם אור השמש וממילא אותה הארה היא קדמוניית כקדמת א"ס ואעפ"כ ההארה ההיא היא יונקת ומקבלת השפעה מעצם אור א"ס הגדול ואותה ההארה היא המכונ' אצל הרמ"ע בשם רצון ועצם איר א"ס הגדול מכונה אצלו בשם בעל הרצון והטעם שקרא הרמ"ע להאר' ההיא בשם רצון מפני כי כשיחשוב אדם איזה דבר ונוטה בדעתו לצדדין לעשות או לא לעשות וכשהסכים מחשבתו לעשות בודאי עכ"פ הרי אז נק' המחשבה ההיא בשם רצון לפי שרוצה לעשות ומ"מ כל זמן שאינו עושה עדיין לא נק' בשם רצון לפי שלא נתגלה פרי מחשבתו בפועל ממש ובערך עצמו שיודע הסכמת מחשבתו נק' שפיר רצון אבל בערך אחרים שאינה יודעים מחשבתו על מה יחול שם הרצון כי אין שם ענין מציאות כלל ועיקר אבל כשיעשה הפעולה אז יכירו וידעו כי זה המעשה היא רצונו והנה בא"ס העליון אין שם שום שינוי רצון ח"ו שינטה בדעתו מה לעשות כך או כך ח"ו זהו כפירה גדולה והנה כל העולמות יצאו מאמתת הארת עצם אור א"ס הגדול. והנה מציאות של כל העולמות יעידון וגידון כי ברצונו נתהוו ולא בחיוב ולא במקר' והנה ההאר' ההיא כוללת בתוכה כל העולמות באחדות עצום ונמרץ כי היא המציאות העולה על כלנה והיא עילת כל העלות והעלולים וכבר נתבאר בסי' ל"ה וסי' ל"ו שכל עילה מקפת וכוללת עלולה באחדות עצום ונמרץ וא"כ קודם אצילות כל הנאצלים לא היה במציאות כ"א עצם אור א"ס, הגדול והארה המתפשטת מעצם אורו והנה אז לא היה שום בחי' גלוי בפועל כ"א ההארה הזאת ולכן נופל עליה שם רצון ועצם אור הא"ס נק' בשם בעל הרצון לפי שעצם אור א"ס הוא אדון להארה ההיא וסבתה ובעל מלשון אדון כמו שפי' האלשיך בפסוק נוקם הי' ובעל חמה ע"ש והנה כשרצה המאציל להאציל את הא"ק לא היה יכולת בא"ק לסבול ההארה ההיא הנובעת ממקור ועצם אור א"ס לכן הוצרך לצמצם אור הארה ההיא מבחי' בב"ת אל בחי' ב"ת כדי שיוכל הא"ק לסבלו וענין