עמוד העבודה קיח

שאם נאמר שנתגלה מעצם אור א"ס לאחר העדרה א"כ לא נמלטנו משנוי בבעל הרצון אלא ע"כ שהרצון הוא קדום כקדמות א"ס ובו הי' סוד הצמצום ואעפ"כ ההפרש שבין עצם אור א"ס להארה ההיא הוא לאין תכלית כמו שאנו רואים ההפרש הגדול שבין עצם אור השמש להארתו ואין עצם אור השמש קודם להארתו אף רגע אחת אלא מעת היות עצם אור השמש נתפשט ג"כ הארתה ולפ"ז מוכרחים אנו לומר שהארה הזאת הנקרא רצון היא קדמוניית כקדמות א"ס ויונקת ומושפעת מבעל הרצון

מכ ועפ"ז נתבאר אצלי מ"ש בפי' הראב"ד לס' יצירה בתחלת הקדמתו וז"ל וכבר נודע בחכמת הפילוסופים האלהיים כי יש חומר אחד מצוי והוא נושא לכח יסודות והוא הנקרא בלשון יון היולי ומציאות החומר ההוא אינו כמציאות שאר הנמצאים כי מציאות שאר הנמצאים הם מצויים בכח או בפועל אבל חומר היולי ממוצע במציאות בין מה שבכח ובין מה שבפועל והוא התחלת וראשית כל הנמצאים וכל הנמצאים מכתר עליון ולמטה לא נמצאו אלא מאמתת מציאותו ואינו עובר בדין בני חלוף ולא בדין הוי' והפסד כי הוא ראשית המציאו' והוא נקרא בלשון הנביאים גולם שנאמר גלמי ראו עיניך עכ"ל הראב"ד. ועוד כתב שם קודם לזה וז"ל והחומר הזה לא סר מהיותו לבוש בכת ד' יסודות ולא הי' זמן שיעדרו כח היסודות ממנו ולכן אמרו על החומר ההוא שאינו לא בכח ולא בפועל אך הוא ממוצע בין מה שבכח ובין מה שבפועל עכ"ל הראב"ד והנה כבר הזכרנו לעיל בשם בעל שומר אמונים שכל החכמים הקדמונים המזכירים בדבריהם כתר עליון לאו דוקא אלא כוונתם על העלול הראשון שהוא א"ק והנה לב כל משכיל יחרד על הדברים הללו שנאמר שא"ק שהוא הפרצוף היותר עליון והיותר קדוש מכל הפרצופים יהיה הארתו מחומר היולי אשר על כן הוכרחנו לומר שהחומר היולי שהזכיר הראב"ד הוא ההארה הנובעת ממקור עצם אור א"ס הגדול המכונה אצל הרמ"ע בשם בעל הרצון וההארה ההיא נק' בשם רצון ומה שקראו בשם חומר הוא לגבי עצם אור א"ס הגדול אשר הוא הנשמה והצורה לחומר הזה הנק' בשם היולי וכמו שכתבו הפילוסופים בכל הגשמיית שנעשו מחומר היולי הגשמי כמו כן כל הרוחניים נתהוו מחומר היולי הרוחני והיא ההאר' הנ"ל והנה ענין היולי הוא דבר פשוט המשולל ונעדר מכל צורה ולפיכך הוא מוכן לקבל כל צורה עד"מ הנייר יוכל להיות ניכרים בו כל הגוונים וכל הצבעים להיות משולל מן הצבעים ההם אבל אם תכתוב עליו צבע לבן לא יהיה ניכר כי אין הדבר ניכר אלא מפאת הפכו ואינו ניכר כ"כ במינו וכן המים משוללים כמעט מכל גוון ל מוכן היא לקבל כל גוון דהיינו אם ישימו בו צבע אדום יחזרו המים להיות אדומים ומצבע שחור יחזרו להיות שחורים וכן המים משוללים כמעט מכל טעם כי טעמו תפל ואין ענינו רק לרוות צמאון לכן מ הוא לקבל כל טעם דהיינו אם ישימו במים דב יחזרו להיות מתוקים ואם ישומו במים דברים מרי או מלוחים יחזרו להיות טעמם מרים או מלוחים משא"כ דבש אם ישימו בו דברים מרים לא בל יחזור הדבש לטעם מר אם לא ישימו בו דברים מרים הרבה מאוד מפני שטעם דבש מתנגד לטעם מר וצריך להשים בתוכו הרבה דברים מרים כדי לבטל טעם המתוק של הדבש משא"כ טעם המים אינו מתנגד לטעם מר לכן במעט דברים מרים יחזרו המים להיות מרים וחומר היולי משולל הוא מכל מין צורה שבעולם לכן מוכן הוא לקבל כל צורת והנה כתב בעל שומר אמונים בדף י"ח בסימן נ"ב וז"ל יהוידע אין ספק דכיון שהא"ס הוא בב"ת אי נמנע אצלו לצמצם כחו שיברא העוה"ז מב השתלשלות וכיון שכן הוא ק"ו שיוכל לצמצם כחו לאיזה ספירה מספירות אבי"ע ולפ"ז מוכנת ההארה ההיא הפשוטה לקבל צורת כל ספירה שתהיה ע"י צמצומה עד שתהיה במדרגת הספירה ולכן נק' שמו היולי ומעתה יצדק מאמר הראב"ד שמהיולי הנ"ל כל הנמצאים מכתר עליון ולמט' שהוא הפרצוף היותר קדו' שבכל הפרצופים ממנו נתהוה כי הנה ע"י צמצום ההארה הנ"ל נתהוה פנימיית ונשמת א"ק וקודם הצמצום לא הי' יכול לסבול גודל עומק שכלה של ההארה ההיא בב"ת לכן הוכרח להיות הצמצום ואח"כ כשא"ק רצה להאציל העולם אצילות הוכרח גם כן לצמצם שכלו באופן שיוכל עולם האצילות לקבל אורו ושיהיה בתכלית השלימות האפשרי בחק מדרגת עולם האצילות שבלי צמצום הא"ק את אורו כלל לא הי' אפשר להאציל נאצל אחר שיהי' פחות ממדרגת א"ק מאחר שא"ק לא צמצם כוחו כלל ואם הא"ק הי' מאציל נאצל אחר דומה לו ממש אע"פ שאם היינו מעלים על דעתינו שהי' אפשר לו להאציל נאצל דומה לו ממש מ"מ לא הי' עי"ז תועלת כלל יותר ממציאות א"ק לבדו אחר שהוא שוה לו ממש בכל הענינים ובכל השלמיות בכל הכחות ובכל הפעולות ומלבד זה לא יצדק בהם מספר שנים אחר שהם רוחניים ודומים ממש זה לזה כמו שבארנו בסימן ל"ד וגם עיקר כוונת המאציל הי' שירדו וישתלשלו ממדרגה למדרגה בדרך עילה ועלול ולא שיהי' העלול שוה לעילה

מג וזה שכתב האריז"ל שצמצם אורו למעלה ונשאר מקום פנוי ר"ל שבתחלה לא הי' שום מקום למציאת העולם כי לא יכלו לסבול האור הגדול ההוא ולא יכלו להתגלות כלל מחמת אור הגדול של הא"ס לכן הוכרח להיות הצמצום כמו שמצמצם כח שכלו שלא להתפשט בשכלו על כל גדותיו ואז כאלו הי' מקום פנוי מאורו הגדול למציאות העולמות כי ע"י הצמצום יכלו להתגלות ויוכלו לסבול האור המצומצם כפי כחם שיוכלו לסבול ומ"ש האריז"ל והמשיך אח"כ בתוכו קו אור דק הכוונה שהעמיד והאיר אור מועט במדה ובמשקל