אמר שומר רמא

ובכמה מקומות ראיתי שאין זה רק בשבת וי"ט וכן מוכח מא"ח שלא כתב זה כי אם בשבת אבל בחול כתב ואחר קס"ת אומרים קדיש זוטא ואח"ך גוללים ויש מקומות שנוהגין שאומרים אשרי כשגוללין ע"כ הרי כתב אחר הגלילה אומרים אשרי וכן מוכח ממור"ם והלבוש שלא הזכירו זה אלא בשבת. איברא הרד"א כתבו אף בחול והכי נהיגי בפה מתא יע"א לברך הקהל בכל יום קס"ת

ס"ג שובה למעונך שאומרים אחר הכנסת ס"ת בהיכל הוא ממהרד"א דר"נ ודס"ד והא"ח דכ"ב אות ס"ה ומהרוקח סי' שס"ב מוכח דלא שייך לאומרו אלא בשבת וי"ט וכן הוא בערי הקדש תוב"ב ומקרוב נגה עלינו זר"ח שלוח שד"ר לן מר מע"הק צפת תוב"ב הרב המובהק מהר"ש חמוי זצוק"ל וקרא ערער על מנהג פה העירה יע"א שאומרים אותו גם בחול והאמת אתו ונראה טעם לדבר כי אדנותו ומלכותו יתברך לא נגמרה בשלמות עד יום השבת וכמו ש תיקנו אנשי כנ"הג בנוסח יוצר של שבת וביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו וזה מורה שובה וכו' כי כל פה וכל לשון יתנו הוד והדר למלכותך. ובנחה יאמר וכו' הוא רמז למנוחת השבת וי"ט שיש בו מנוחה ג"כ לישראל וגם דאקרי שבתון ע"כ

ויאמר אברהם הש'תא הכא בין כתיבה להדפסה נראה בעליל לארץ ס' ויוסף אברהם לאחד מח"ור אר"ץ יע"א שבשפלנו זכר לנו דרמי ומקשי עלי דידי על מ"ש בספרי זוטא השמר אמת והגם כי כשל בעוני כחי תקותי ה' מבטחו והן לי פה להשיב בס"ד

ראיתי בספר ויוסף אברהם הנד"מ דף רכ"ג ע"א שדקדק על דברי שכתבתי בספרי הקטן השמר אמת וז"ל נר"ו וכן ראיתי בס' הש"א נר"ו דכ"ה אות ז' שכתב וז"ל נראה דאם הוא עסוק בפסוקי דזמרה יכול להפסיק בשתיקה לשמוע קס"ת דמרן בסנ"א לא כתב אלא דאסור להפסיק בדיבור ואע"ג דהפר"ח בסנ"א סק"ד כתב עיין בסס"ה וכדינו שם דינו כאן מוכח דבשתיקה נמי הוי הפסק וכ"כ הרב חיד"א בקשר גודל דע"ט מ"מ יש לחלק כשהוא לדבר מצוה ומידי דהוה דאם קראוהו לעלות לס"ת בפ"דז דיעלה אליבא דכ"ע דיש חילוק בין פ"דז לק"ש וברכותיה ועוד דבפ"דז רשאי לומר וזאת התורה וכן יכול לענות אמן ע"כ ברכות עי"ש ומדכתב רשאי להפסיק ולא כתב שחייב להפסיק נראה דוקא אם הוא רוצה לשמוע קס"ת אבל אינו חייב להפסיק כדי לשמוע. אכן מה שכתב והביא ראיה מדברי מרן שכתב שאין אסור להפסיק אלא בדיבור דברי הרב החביב בש"ות א"ח הנז' הוי תיובתיה שעלה בדעתו תחילה לאסור לומר וזאת התורה ממ"ש הרי"ף והרא"ש דמבעי ליה לאיניש דלא לאשתעויי מכי מתחיל ב"ש עד סוף תפילת י"ח ואם איתא לדבריו דיש לחלק כשהוא לדבר מצוה הו"ל לחלק דדוקא דיבור בעלמא אסור אבל דבר מצוה מותר עכ"ל הרב ויוסף אברהם הנ"ל

וי'שב אברהם על ראשון ראשון דמה שכתבתי רשאי היינו לשני צדדים פירושו חייב כמ"ש התוספות בקידושין דל"א ע"ב והיינו דאם אין כאן צבור אחר לשמוע בו קס"ת חייב להפסיק בפ"דז ולשמוע קס"ת. ואם כפשטה לשון רשאי דהיינו אם ירצה היינו אם יש צבור אחר והוא עמהם שעתידים לקרות בתורה אם ירצה לשמוע קס"ת בצבור הראשון רשאי דאם שמע קס"ת שני פעמים מאי הוי. ועל מ"ש להקשות עלי מתחילת דיבר של ש"ות הרב החביב ז"ל שכתב דאסור בפ"דז בפ' וזאת התורה דהויין תיובתי דלא חילק בין דיבור דעלמא לדבר מצוה. זו אינה צריכה לפנים דדיבור שאני דהוא חמיר יותר מהשתיקה ובזה לא דברתי. ותו דקס"ת מצוה גדולה יותר ואפיקו לה מקרא ואזני כל העם אל ספר התורה משא"כ בפ' וזאת התורה דאינו אלא ענף מצוה בעלמא וכמ"ש החיד"א בח"ש ססס"ח. ותו דדברי הרב החביב מוקשי"ם ועומדים דכתב דשתיקה בתוך פ"דז אסור דשומע כעונה דהא רובא דרבוות' אפליגו בזה וכוותייהו פסק מרן בסק"ד וכמ"ש עליו הרב חיד"א שם

כתב עוד הרב הנז' נר"ו לדקדק עלי וז"ל והוסיף על השמועה הרב הש"א ומ"מ כשמפסיק בפ"דז יהיה ההפסק בין מזמור למזמור וכו' ולא גרע מדבר הרשות דכתב מור"ם בסי' נ"ד דנהגו לקבול אחר ישתבח מכ"ש להמתין שם בשתיקה לשמוע קס"ת וכו' ולא ידעתי מנ"ל הא דצריך להפסיק בין מזמור למזמור שהרי מי שחילק בין פ"דז לק"ש הוא המג"א בסי' קל"ה סק"ו גבי קראוהו לעלות לס"ת ולא מצינו שחילק שצריך לעלות בין מזמור למזמור ועוד דכיון דהוא עומד בפ"דז ולא גמר הברכה דפ"דז מה לי באמצע הפ"דז מ"ל בתחילתם ואי דחיליה ממה שמצינו גבי ק"ש דיש הפרש בין תחילת הפרק לאמצע הפרק הא ליתא דק"ש שאני ואין לדמותה לפ"דז עכ"ל

הנה הרב נר"ו מתהפך מגב לגב דממ"ש בתחילה ועוד דכיון דהוא עומד בפ"דז ולא גמר הברכה דפ"דז מ"ל באמצע הפ"דז מ"ל בתחילתם ע"כ מוכח דס"ל דפ"דז חמירי יותר מפרקים של ק"ש ואילו ממ"ש אח"ך ואי דחיליה ממה שמצינו גבי ק"ש וכו' הא ליתא דק"ש שאני וכו' נראה דפ"דז קילי מפרקים של ק"ש והאמת שלא שלטו מאור עיניו בטור סנ"א שהביא דברי הרי"ף שכתב ובפ"דז אסור לאשתעויי וסיים הטור ע"ז ומיהו לא עדיף מברכות ק"ש דקי"ל דבין הפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם ובתוך המזמורים שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד וכו' ע"כ הרי דמשוה פרקי דפ"דז לפרקי ק"ש. אלא דמצינו בעניית אמן דברכות דבפ"דז יכול לענות על כל אמן דברכות ואלו בעומד בברכות ק"ש לא כמ"ש החיד"א בקשר גודל. ועיין להרב מהר"י זיין הובאו דבריו בגו"ר כלל א' ס"ן דאם הוצרך לנקביו בפ"דז יפסיק לברך בין מזמור למזמור וכתב שם משם מהר"י בנימן דמ"ש מרן בסג"ן אם נזדמן לו ציצית בתוך פ"דז לא יברך עליהם עד לאחר ישתבח ה"ה בין מזמור למזמור נמי יפסיק ואף לפי דברי סתמות מרן הנז' סתמא משמע דגם בין מזמור למזמור לא יפסיק שניא ההיא משמיעת קס"ת דהתם בברכת ציצית יכול להמתין עד לאחר ישתבח ולמה יפסיק אפילו בין מזמור למזמור משא"כ בשמיעת קס"ת אין הדבר תלוי בידו דאין בידו לעכב הצבור ולכן כל מה שיכול להפסיק בין מזמור למזמור שפיר דמי ואם אינו יכול יפסיק אפילו באמצע. וכן מ"ש להקשות מדברי המג"א דלא חילק בין תוך המזמור לבין מזמור למזמור גם התם נמי נימא הכי דאין הדבר תלוי בידו ואין ה"נ אם ממקומו שהולך עד הגיעו לתיבה יכול לסיים המזמור תע"ב ולא ביאר זה המג"א מרוב פשיטותו וגם הגו"ר שם סנ"א דסבור דפ"דז יותר חמירי