אמר שומר רמ

בת"ץ אומרים יענך ה' וכו' ומ"ש במנחה מזמור שיר ליום השבת וכו' עיין למהריק"ש סרצ"ב ולהרב בית דינו של שלמה א"ח ס"ג מ"ש עליו ועיין בבר"י סרפ"ד

נ"ח ביום ש"ת שנמצא פיסול בספר שקורין בו בראשית דקי"ל לא יוציאו ס"ת אחר כמ"ש בס' תודת השלמים כיון דאין קריאה זו חובה ליום אף דלא יברך ברכה אחרונה נ"ל שיאמר קדיש והוא ממ"ש החק"ל בשיירי א"ח סי' ח' בחלק. י"ד חלק ב' למנהגם אם נמצא טעות ביום שבת קדש בשחרית בעולה השביעי אחר שקרא ג"פ בהכשר דלא יוציאו ס"ת אחר ולא יברך באחרונ' ויהיה הוא המפטיר ויאמר הקדיש לאחר ההפטרה והקדיש ששם הוא על קריאתו בתורה ולא על ההפטרה כדמוכח מדברי המג"א סי' רפ"ב סקט"ו כ"ש הכא דעיקר הקדיש הוא ספר ראשון שיצא כולו בהכשר אלא כדי שלא ליתן פתחון פה לשטן מתחילין תכף בבראשית כמ"ש בב"י סוף סרפ"ב והכא אי אפשר להמתין עד שיאמר ההפטרה ואז יאמר הוא הקדיש כי הוא אינו המפטיר אלא העולה בספר השלישי הוא המפטיר

נ"ט אם התחילו להפטיר ויצאו מקצתן הא ודאי דגומרה עם ברכות שאחריה וזו נלמד מס"ת כמ"ש הטור ומרן סקמ"ג דאם יצאו מקצתן בתוך קס"ת גומר כל קס"ת עם כל העולים בברכות תחילה וסוף כמ"ש הכ"מ פ"ח מהל' תפלה דין ו' כמו בנשתתק בתוך ההפטרה שלמדה הריב"ש ס"מ מנשתתק בתוך ס"ת ק"ו להמפטיר והוא באחד והא דאם יצאו מקצתן בתוך הקס"ת דגומרין ה"מ שבעה עולים אבל לא המפטיר דלא כהמג"א דרבו החולקים עליו הלא המה הא"ר ומאמר מרדכי והשע"א ומ"מ לדידהו נמ"י הנ"מ כשאמר הקדיש אחר המשלים אבל אם הוכרח לאחר הקדיש עד אחר המפטיר לא וגומר הכל וכגון אם טעה המשלים ולא אמר קדיש והתחיל בברכות ההפטרה דודאי לא יפסיק לומר קדיש אלא יאמרנו אחר גמר הברכות האחרונות של המפטיר וכמו שכתבתי בס"הק השומר אמת במעשה שהיה וכן למקומות שנהגו כהוראת כנ"הג דאם נמצא טעות בשביעי אחר שקרא ג"פ בהכשר לא יוציאו ס"ת אחר וגומר הקריאה מבלי ברכה שאחריה וקורא המפטיר בברכות תחילה וסוף כנודע והא ודאי אי אפשר לומר קדיש אלא אחר גמר ההפטרה וכן למנהג שנהגו כהרמב"ן שהמשלים הוא המפטיר כמ"ש הרשב"ץ ח"ב ס"ע גם בזה א"א להפסיק בקדיש ודע דהרב חיד"א בבר"י שם חילק ידע בין כשיצאו מקצתן בתוך קס"ת בשבת או אם יצאו בשני וה' דבשבת גומר גם הקדיש משום דהוא תיקון מרבנן קמאי משא"כ בחול דאינו אלא מנהג אחרונים יעו"ש. ואחרי בקשת המחילה הראויה דהא קי"ל דאם יצאו מקצתם בתוך י"ח אינו אומר קדיש שאחר י"ח כמו שהסכימו שכנ"הג והפר"ח ושאר אחרונים וכ"כ הרב חיד"א ז"ל עצמו בספרו הנחמד קשר גודל וקדיש זה הוא מתיקון אנשי כנ"הג ואי משום שיש בקדיש זה תתקבל מאי הוי שאינו אלא בקשה בעלמא דהעיקר הוא חציו הראשון אבל מה שהקשה עליו ה' שע"א בפתחי שערים דכ"ג בס' הפרדס כבר הישבתי כיד ה' הטובה עלי בס"הק השמ"א דז"ך בטוב טעם ודעת יעו"ש

והא דאם יצאו מקצתן בתוך הקס"ת גומרים כל קס"ת כשיש שני חובות ליום כתב ה' מאמר מרדכי סי' קמ"ג דאם קראו שבי'עה בס' הראשון ואמרו קדיש אין לקרות בחובה השנית זולת אם קראו בראשון ששה דאז קורין השביעי בחובה הב' ואומר קדיש או ביום שיש בו ג' חובות שאין קורין בראשון אלא ששה וכן בר"ח טבת שחל בחול שאין אומרים קדיש אלא אחר קריאת ס"ב וכן בחו"המ של פסח יעו"ש ודבריו נאמנו מאד

ס' אם טעו בשבת זה וקראו הפטרה של שבת הבאה צריכים בשבת הבאה לקרוא במה שכבר קראו והפטרה שדילגו מאי דהוה הוה ולא דמי לקס"ת דהא מדלגין בתורה ואין מדלגין מנביא לנביא זולתי באיזה הפטרות הסמוכות כמ"ש החיד"א בלד"א סכ"א וכן מצאתי בספר חיים הנד"מ למופת הדור חיים עד העולם נר"ו. ואירע מעשה כזה בכפר קרוב לעירנו שעשו בהיפך ששבת הבאה הפטירו של שבת שעברה ולא דעת ולא תבונה לבוא לשאול את פי חכם כדת מה לעשות קודם שיחול שבת שני והי"ב. איברא שיש הפטרות דומים להדדי שאין צורך לחזור עליהם ואם החליפו לא איכפת לן כגון של ס' ויקרא וס' צו וס' תזריע וס' מצורע ואחרי מות וקדושי' ותלתא דפורענות' ושבעה דנחמתא ותרי דתיובתא ושל שני ימים ראשונים של פסח וסכות וכן שני ימים של שבועות ור"ה ושל יו"הכ בשחרית ובמנחה וכמו שכתבתי באורך בנדפס והחכם עיניו בראשו כשאירע טעות לדקדק בזה שלא לבוא לחשש ברכה שא"צ ח"ו

ס"א כתב הרב מופת דורנו מהר"ח פאלג'י נר"ו בספרו הנחמד ספר החיים סי' כ"ה ס"ק כ"ד שאחר קריאת הקורא ההפטרה אין לומר גואלנו וכו' דהוי הפסק וכן אין אומרים אחר קס"ת אמת קודם ברכה אחרונה דהוי הפסק עכ"ל ואני הצעיר אומר אחרי בקשת המח"ר הואיל ונתפשט ברוב ישראל מנהג זה לומר גואלנו אחר ההפטרה אין לומר דכ"ע טועים הם כיון שהוא פ' בישעיה ודמי למי שהוסיף פ' אחד בהפטרה דמאי איכפת ולא עדיפא ברכת ההפטרה מברכה אחרונה של ס"ת שכתב ה' חיד"א בלד"א ס"ו ס"ק ס"א שיש מי שמתיר לחכם לדרוש על מעלת הצדקה אחר קריאתו בתורה קודם שיברך ברכה אחרונה. ובשגם הרב שם חלק בזה וכתב דדוקא בדיעבד אם הוא מעט מזער יברך ואם לאו לא יברך מ"מ בנ"ד שהוא פסוק מעין מה שקרא יודה בזה ותא חזי למהרי"ע בס' וזאת ליהודה בדיני בר"המז אע"ג דקי"ל תכף לנטילה ברכה ה"מ בשיחה בטילה אבל דברי שבח והודאה ש"ד ומזה יש להוכיח דאף באמירת אמת תורתנו הקדושה ש"ד שהוא שבח והודאה ג"כ אבל בזה איני מחליט הענין לפי שיש לחלק בענין משא"כ באמירת פ' גואלנו ואפשר לתת טעם לתיקון אמירת פ' זה בכל הפטרה לפי שההפטרה נתקנה בשביל גזרת השמד שגזרו שלא ילמדו ישראל בס"ת ותיקנו הפטרה מעין הפרשה של אותה שבוע כנודע ותיקנו לקרות פ' זה גואלנו לבסוף לבקש מאת ה' שיגאלנו מאותה גזרה וכיון שהוקבע הוקבע כמו שלא ביטלו קריא' ההפטרה אע"ג שנתבטלה הגזירה של קריאת ס"ת

ס"ב קודם אשרי נהגו לברך להקהל והרד"א כתב סמך לדבר מהכתוב ויברך את כל קהל ישראל הכתוב בשלמה וי"ל מצורף לזה ממ"ש הב"י סתקפ"ד מהרוקח שהשכינה אצל התורה ולכן בר"ה מלין בין קריאת התורה לתקיעת שופר וה"נ נימא דהברכה לפני השכינה יותר מקובלת אך בא"י תוב"ב