אמר שומר רמב

מברכות ק"ש. אם נאנס כתב הוא ז"ל דיפסיק בין מזמור למזמור הרי דחילוק זה דיש הפרש בין תוך המזמור לבין מזמור למזמור הוא חילוק שריר בריר וקיים. אלא דיש להרגיש על עיקר דברי הגו"ר מדברי הטור הנ"ל שהשוה פ"דז לברכות ק"ש

כתב עוד להקשות וז"ל ועוד ק"ל על דבריו במה שנסתייע מדברי מור"ם שבסי' נ"ד שכתב דנהגו לקבול אחר ישתבח מכ"ש להמתין שם בשתיקה לשמוע קס"ת וקשה דא"כ דיו לבא מן הדין להיות כנדון ומה התם דוקא לקבול אחר ישתבח מותר אבל בתוך פ"דז אסור גם הבא מן הדין לשתוק ולשמוע קס"ת דוקא אחר ישתבח מותר אבל בפ"דז אסור לפי שעדין לא גמר הברכה ועוד דאפילו דברי מור"ם שבסי' נ"ד אנן בדידן דקבלנו הוראת מרן וכו' והרי מצינו למרן וכו' הרי נראה להדיא דסתם לן מרן דאפילו לצורך מצוה אסור להפסיק לדעת מרן וא"כ קשה מאי מביא ראיה מדברי מור"ם והם לדידן דלא כהלכתא ועוד דהא מצינו למרן ז"ל בסנ"א שכתב דאסור להפסיק בדיבור מן ב"ש וכו' ולא נחית לחלק וכו' אלא כל אפיא שוין שאסור אפילו לדבר מצוה עכ"ל

זאת אשיב אין לומר בזה דיו לבא מ"ה וכו' משום דלקבול למה אנו מפסיקין בתוך פ"דז ואפילו בין מזמור למזמור כיון דאפשר להמתין עד אחר ישתבח אבל בשמיעת קס"ת אי אפשר להמתין כיון שהוא בתוך פ"דז והצבור הוציאו ס"ת ויפה למדנו מדברי מור"ם הנז' דלצורך מצוה שרי האי כדיניה והאי כדיניה. ומה שכתב דמרן לא ס"ל הכי עיין להרב יד מלאכי דף צד"ק ע"א דכה"ג דכותב מרן בסתם ואח"כ מזכיר חילוק בשם י"א אי חשיב סתם ואח"ך מחלוקת או אינו אלא לפי שהחילוק ההוא לא נזכר בדברי הסתם הא' ולכך כתבו בשם י"א ולא כמ"ש הוא נר"ו הדבר בפשוט ואף לפי סברת מ"ד דכה"ג הוי סתם וי"א וכמ"ש הוא נר"ו אכתי י"ל דשניא ההיא וכמ"ש לעיל ואין דברי מרן מכחישים החילוק שחלקנו דבשתיקה לצורך מצוה ש"ד אלא דמרן לא חשיב הא דלקבול צורך מצוה כ"כ כיון דאפשר אחר תפילת י"ח משא"כ בשמיעת קס"ת. ועל מה שכתב מדברי מרן סנ"א שכתב דאסור להפסיק וכו' ולא נחית לחלק וכו' אין מופת חותך בזה דמרן לא ס"ל הא דמור"ם משום דאין שם מקומו ולכן לא חילק כמו שחילק מור"ם בסנ"ד בין דבר מצוה לדבר הרשות

ומה שכתב עוד בתוך דבריו וז"ל ועוד ק"ל ע"ד שהראיה שמביא מדברי הפר"ח וכו' ודחה אותה בקש וכו' ומה שרצה לחלק בין השתיקה כשהיא לדבר מצוה וכו' לא ידעתי מנ"ל לחלק והרי גם בק"ש בסנ"ה וכו' לא מצינו וכו' ועוד דאדרבה מצינו למור"ם וכו' וא"כ ודאי לפ"ז מ"ש הפר"ח דאפילו לצורך מצוה דינא הכי וכו' מדלא נחית לחלק בהכי ע"כ. הנה מה שכתב ודחה אותה בקש אינו דאין לך בתפלה חמור יותר מתפלת י"ח דאפילו מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק ועכ"ז לצורך קדיש וקדושה ישתוק ויכוין אע"ג דשומע כעונה כמ"ש מרן בסק"ד ומכ"ש לק"ש וברכותיה דקילי יותר מתפלת י"ח דשרי ודאי לענות קדיש וקדושה כמ"ש מרן בסס"ה וה"ה לפ"דז דדינייהו כברכות ק"ש כמ"ש הטור סנ"א כ"ש בשתיקה דודאי שרי אלא דלא סגי ליה בשתיקה. וכן מ"ש מדברי מור"ם סנ"א דאפילו לצורך מצוה אין לדבר בין ב"ש לישתבח וכו' אין צריך לכפול הדברים כי כבר כתבתי בריש כל מרא'ין על מה שדקדק עלי מש"ות הרב החביב דלא חילק בין דיבור דרשות לדיבור של מצוה. דעיקר מטרין דברי אינו אלא על השתיקה בלבד ובזה הוא שחילקתי בין רשות למצוה אבל בדיבור לא קאמינא. והאמת דמה שכתבתי להפסיק בשמיעת קס"ת בין מזמור למזמור אינו אלא אם יוכל לבא לו הדבר בנקל והחכם עיניו בראשו דקודם הוצאת ס"ת יגמור המזמור שהוא עוסק בו ואם לא אפשר ליה ימתין עד בין גברא לגברא ויגמור המזמור ההוא: ת"ו ש"ל ב"ע