אמר שומר רלט

נ"ב מעשה בקלא דלא פסיק על בתולה אחת בוגרת שנבעלה ועד אין בה והיא אומרת מבחור אחד מקרוביה אשר דר שם באותו חצר ואמרו הנשים שמצאו בחלוקה כתמים של דם והבחור הנז' מכחישה ואף שהכוהו מכות עצומות אצל המוקדם שלא כרצוני מעולם לא הודה ולבסוף נישאת לאלמון אחד בחזקת בעולה ונכתב בכתובתה כן וכן לא נכתב כי אם מנה ואמר הבעל שמצאה בתולה ובא אלי יום שבת בבקר לשאול על קריאת ואברהם זקן ואמרתי לו אינו מן הדין שיקרא כיון שנשאה בחזקת בעולה הן אמת דבס' אדמת קרש ח"ב ס"ד פשיט ליה בנושא בחזקת בעולה ונמצאת בתולה כבתולה גמורה חשיב לה מ"מ מדברי הגו"ר שם שרמזם החק"ל שם סל"א לא משמע כן וכן הרב חיד"א בח"ש ח"ב סל"ח אות ח"ן גמגם עליו ומייתי מהב"ח ובית שמואל ובס' עצי ארזים דלא כוותיה וכן הסכים החק"ל שם ובנ"ד גריעא טובא דהיא הודית מעצמה שנבעלה לא כן בנדון החק"ל שהודית ע"י שפיתוה בירירי הקנסות ועוד דאוושא מילתא בעיר קרוב לשנה ויותר שפלונית נבעלה לפלוני ואביה הולך ובא אצל ב"ד כדי שיכופו לנחשד הנז' שישאנה שבדעתו מן הדין חייב לישאנה ואינו כן דבוגרת מפותה היא ועוד דסתם זנות בעיר בחזקת רצון הוא כמ"ש הרמב"ם בהל' נערה ואם היא עכשיו תחזור בה ממה שאמרה מקודם לא צייתינן לה ולדידי גם הרב ארמה קדש יודה בנדון כזה דהוי השתא כחובא ואטלולא להחזיקה בבתולה והבעל הנז' עוית ואמר לש"ץ משמי בהפך והוציאו ס"ת בשבילו וקרא ואברהם זקן ועונו ישא מחשש ברכה שאינה צריכה

נ"ג בארצות החיים מזמרים גם על אבי הבת כשקורין אותו לס"ת והא ודאי אם יש עמו בב"הכנ גם אבי הבן אבי הבן קודם דזכר בא לעולם ברכה בא לעולם ואין כבודו של הקב"ה עולה אלא מן הזכרים כמ"ש רז"ל ומ"ש מג"א סרפ"ב בחיובים בהפך מזה תרגמה שע"א שער ב' היינו בשבת שקודם המילה ולדידן דאין. לנו אלא שבת אחת לבד אבי הבן קודם לו

נ"ד סנדק קודם למוהל מור"ם י"ד סרס"ה ומסתמות דבריו אבל אינו קודם לאבי הבן אלא דמג"א סרפ"ב ובשכנ"הג סקל"ו הג"הט אות י"ט כתבו דקודם גם לאבי הבן ובעל הברית הוא הסנדק כנז' שם בדבריו אבל ממ"ש ממהר"י מברונא לפי שרגילים לקנותו בדמים יקרים לחבב המצוה א"כ אפוא במקומות שאינו כן לא אבל המוהל אינו קודם לאבי הבן ואם הוא מוהל לילד אחר יטילו גורל כ"כ המג"א שם והיינו ודאי משום דאין מקום לקרות שניהם אבל כשיש מקום לקרות שניהם אבי הבן קודם למוהל של בן אחר דס"ס מוהל זה אינו כי אם שלוחו של אותו אבי הבן לא כן זה אבי הבן עצמו שהוא בעל המצוה ודע דברוב המקומות בז"הז אין כאן חיוב רק לאבי הבן בלבד וכמ"ש הרב שע"א שם ופי' סנדק בלשון יוני מליץ טוב כ"כ בס' ב"הי שם בי"ד מהערוך וממוצא דבר במקום כשאין אבי. הבן בעיר קרובו עולה במקומו ועושה שורה וכמ"ש בס' ישועות יעקב סמ"ג אם יש שם עמו אבי הבן עצמו אחר הוא קודם לאותו אבי הבן שאינו בעיר שקרובו עולה במקומו

נ"ה מעשה בשבת בראשית שהמנהג שחתן קורא בתור' במקום כהן מבראשית עד סוף ויכלו ויום שבת בבקר מת לו מת והוא אונן הן אמת דפסק מרן בא"ח סע"א וי"ד סשמ"א דבשבת וכן בי"ט אם אינו יכול לקברו ע"י נכרים לא חל עליו אנינות וחייב בכל מצות שבתורה אך בדברים שבצינעא נוהג יעו"ש ות"ת הוא דברים שבצינעא ודברי מור"ם שם בי"ד בכהן אבל אם קראוהו צריך לעלות הוא לקוח מהגמ"יי בפ"ד דאבל והרואה יראה בדבריו שבאונן משתעי ונקט לה מור"ם באבל משום דבזה השוו להדדי ובחתני התורה ביום ש"ת רבו האוסרים כמ"ש בנדפס באורך ועתה ראיתי בש"ות שבסוף ס' מתן בסתר ס"ב דמייתי מדברי ס' נאמן שמואל וזרע אמת ודעתו להתיר אם לא שימנע מעצמו ודעת האוסרים משום דיום ש"ת בח"ל הוא יום ראשון לאבילות משא"כ בא"י דאין להם אלא יום אחד אכתי לא חל עליו אבילות ואין ראיה ממ"ש בס' כס"א י"ד ס"ת שעשו מעשה בירושלם וקיים מצותו ומ"מ אף דלא חל עליו אבילות דברים שבצינעא נוהג כדין הקובר מתו ברגל או בחו"המ וה"נ דכוותה ממש ולכאורה בנ"ד יכול לעלות לס"ת אך יש לחלק דשאני יום ש"ת מעליית יום שבת בראשית דאינו מנהג ברוב העולם עיין במהרי"ע במנהגים דק"ז ע"ג ובא"י קורים לשלשת החתנים אחר קריאת כהן ולוי עד יום הג' והם קורים עד יום הששי כל אחד יום אחד ודומה לזה החמיר מהרש"ל באבי הבן אבל כיון דאינו פשוט ברוב העולם כמש"ל ואע"ג דבאותו מקום נוהג מנהג ההוא ודלא כמהרי"ן כמש"ל ויש מרבוותא שכתבו דגם ביום ש"ת עצמו מוטב לו לישמט לילך לב"הכנ אחר כי אין לבוא אל שער המלך וכו' וכ"כ כנ"הג י"ד סשמ"א בש"ץ אבל ומכ"ש ביום שבת דאינו מנהג פשוט ביום ש"ת עצמו אך אם בא וקראוהו צריך הוא לעלות ואם לא קראוהו שב ואל תעשה עדיף

נ"ו קדיש שאחר קס"ת שייך להש"ץ ולא להעולה כן משמע מתשובת מהר"ם הובאה במרדכי בפ' הקומץ ופסקה הטור והש"ע סרפ"ב וכן נמי מוכח מלשון הר"ם במז"ל בפי"ב מהל' תפלה וכן מצאתי בספר החיים הנדפס מחדש למופת הדור מהר"ח פאלא'גי והוכיח כן מהריב"ש ונראה דאם כיבד הש"ץ להעולה לקרות בעצמו נראה דהקדיש בכלל וכן ראיתי במערב הפנימי דש"ץ הוא האומר קדיש ולא העולה ופעם אחת קפצתי אני שהייתי עולה ואמרתי קדיש והקפיד הש"ץ בזה ואני בתומי אלך יען בארצות החיים ששם נתגדלתי אין שם קפידא בזה פעם אומרו הש"ץ פעם העולה ובפה העירה לאידך גיסא לעולם אינו אומרו כי אם העולה לבד וכשהעולה אביו ואמו קיימים יש להם ניחוש בזה ורומז לש"ץ לאומרו

נ"ז במנחת יו"הכ וכן בכל מנחה שיש שם הפטרה ידוע דהשלישי שהוא מכלל העולים הוא המפטיר ואין אומרים קדיש אחר קריאתו בתורה כן הוא ברוב המקומות שראינו ושמענו שומעם ושכנ"הג בס' רצ"ב מצא כן בהרוקח ומהרי"ל וכן דקדק מדברי הרמב"ם ולכן לא רצה לשנות המנהג ועיין בס' שדה הארץ סכ"ח ואם עבר ואמרו אינו לבטלה כיון דשב"הל שרמז מרן שם בב"י הכי סבר שאומרים אותו ומ"מ מלמדים אותו שיזהר פעם אחרת שלא לשנות המנהג אך כשאין שם הפטרה אין מי שיסבור לאומרו ומ"מ אם עבר בשוגג ואמרו אינו כ"כ לבטלה כיון דאח"ך יש הפסק בפסוקים שאומרים בחזרת ס"ת ובשבת במנחה יש נוהגים לומר מזמור שיר ליום השבת ובמנחה