אמר שומר רלח

מ"ו ברוב המקומות שראיתי ובפרט בע"הק צפת ת"ו ומסתמא ה"נ בערי הקדש אינם מוכרים העליות אלא קורין לכל אחד כפי מעלתו וחשיבותו ולכן בעליית עשרת הדברות במשנה תורה מכוונים לקרותו ששי וכן במקום שיש איזה ברכה בסדר הפרשה

מ"ז מעשה בפרשת אמור הנפש ההוא בוי"ו ובאמצע חצי הוי"ו נמחק ולא נשאר רק צורת יו"ד צריך להוציא ס"ת אחר. ספר החיים אשכנזי

מ"ח מה שנכתב במסורת בחד שיטה וכן בשמות הצריכות בחד שיטה ולא נמצא כן בשבת לא יוציאו אחר אבל בחול יתקנוהו שם כגון שתי תיבות אע"פי שהם שם אחד כגון צפנת פענח פוטי פרע בית אל כדאיתא בירושלמי בפ"ק דמגילה רמזו הרמד"ל וכ"ה במ"ס הלכה יו"ד ושם מוסיף באר שבע בן אוני וכתב הרמד"ל שם בת שוע בעל חנן ואיתא תו התם אלו שמות שאינם נחלקים עמיאל עמינדב צוריאל צורישדי פדהצור פדהאל ובמ"ס לא אמרו כי אם עמיאל צוריאל צורישדי ועירב להו עם ישראל געתם פוטיפר ומ"ש מרן באב"הע סקכ"ט סל"ג ופדהצור ועמינדב תיבה אחת אין מופת חותך דאם נכתב כל אחד מהם בשתי תיבות בחד שיטה לפסול ע"פי מ"ש שם הג"ף ס"ס קל"ד אבל לפי הירושלמי ומ"ס הנז' דאמר אינם נחלקים מבואר דאם כתבם בשתי תיבות פסול אפילו בשיטה אחת ומה שלא הוצרך הרב חיד"א בלד"א סי"ב אות ב' ללמדנו רק על תיבת כדרלעמר בלבד משום דצריך הדבר לאומרו דלפום הש"ס בחולין דס"ד הם שתי תיבות ובמסרה הוא דנזכרה אבל לא במ"א והרמד"ל שם תירץ יתיב דגם לפי תלמודין יש לפרשו באופן שמסכים עם המסרה ונאים הדברים למי שאמרם וכן מ"ש שם הרב חיד"א אשדת צריך לכותבה מלה אחת וקרינן שתי תיבות היה צריך לומר גם בגד דשניהם נשנו במ"ס פ"ז הלכה ג' אבל בת היענה דלהש"ס דחולין שם הוו שתי תיבות כיון דפסיק להו ספרא בתרי שיטי אם נכתבו תיבה אחת פסול הג"ף שם ובתיבות דרש דרש בשני שטין אינו מעכב. מעיל צדקה סי' כ"ט

מ"ט בעיר שיש הסכמה מי שיש לו שמחה בקהל שאינו יכול לקרות לס"ת רק עשרה ולא יותר עם הכהן ולוי ואבי הבן ובעל הברית אבל בחתונה עשרה חוץ מהחתן ואם יש שני שמחות בקהל אינם יכולים לקרות יותר משנים עשר עולים ע"ד האמור והנה בעתה יש שני אלמונים שנשאו אלמנה אחד נשא ביום חמישי ואחד נשא ביום ששי שמחות הללו בכלל הי"ב הנז' ואע"ג דלברכה אינו כי אם יום אחד בלבד לשמחה שלשה בעינן ושבת בכלל השמחה הוא וידוע שבהסכמות הוא הלך אחר לשון בני אדם וה"ה אם אין כאן כי אם שמחה אחת בלבד ורצה לעשות שורה שיכול לקרות עשרה עולים ומיהו אם נשא ביום ד' וכ"ש מקודם כבר כלתה שמחתו והרי הוא ככל אדם וזה דוקא כשיש שמחה עמו שקורא עשרה בקהל אבל אם אין שם אלא הוא אין הסכמה זו מונעתו שאין כאן בהסכמה שכל שבת שאין בו שמחה שאינם יכולים לקרות יותר משבעה כדי שנאמר שאינה נקראת שמחה אבל ההסכמה היא שביום שיש שמחה בקהל שאינו יכול וכו' אבל ביום שיש בו שמחה לא פירשו שהוא בכלל שלא להרבות. בעי חיי י"ד סצ"א

נ' נשאלתי באלמון שנשא בתולה בקריאת ואברהם זקן והשבתי דע"כ לא כתב כנ"הג הובא בלד"א דהדבר תלוי בבחירתו היינו דוקא בבחור שנשא אלמנה שזהו הנזכר בגמרא ופליגי רבוותא בתרי לישני דהש"ס אי בעית אימא ואב"א אי פליגי אי לא פליגי כנז' בב"י סס"ב ושם מבואר ממהר"י בן מיגאש ובאחרונים דבאלמון לבתולה אין בדבר מחלוקת דשמחתו שבעה וא"כ אין הדבר תלוי בבחירתו אלא צריך לעשות כמשפט בחור עם בתולה ועיין בכנ"הג סס"ד באלמון עם בתולה דרצון קרוביה להוציאה מבית אביה לבית בעלה בתופים ובמחולות והבעל מעכב שהדין עם קרוביה יעו"ש הרי דהדבר תלוי בה ולא בו וה"נ בקריאת ואברהם זקן ואנה"נ אם אינם מעכבין ולא ימשך מזה מחלוקת או לומר ראו זה מבטל המנהג אין לחוש ורשאה הכלה למחול היא או קרוביה דאפילו בבחור עם בתולה כן הוא כמ"ש במהרי"ע ובס' מים רבים רמזתי דבריהם בנדפס ואצ"ל אם קידש בתולה ומתה דדין בחור גמור יש לו דעיקר השמחה בנישואין כאשר מבואר יוצא בדברי הרב חיד"א בח"ש ח"ב סל"ח אות ח"ן

נ"א חתן שנתעברה ממנו משודכתו הרב שמש צדקה אב"העז דקדק מהגו"ר כיון דממנו הוא דיינינן לה כבתולה גמורה לשמחה ולברכה ושם בנו השיג עליו אלא שכתב שהמנהג כדברי הרב אביו והחק"ל אב"העז סל"ב פלפל בחכמה בדברי הרב שמש צדקה הנז' והביא דעת הרמב"ם דכתובת מפותה מאתים ורבו החולקים עליו דאין לה אלא מנה וכוותייהו קי"ל דדינה כאלמנה וזה דלא כדעת הרב שמש צדקה ואין לומר אע"ג דכתובתה מנה לשמחה שבעה דומיא למ"ש הגו"ר במוכת עץ מלבד דדבריו הם חידוש והבו דלא להוסיף עלה עוד הרי הרמב"ם תלה ההפרש בשמחה וברכה בין בתולה לבעולה והכא הרי בעולה היא ושוב נרגש ממה דקי"ל בחור עם אלמנה שמחתו שבעה וה' שמש צדקה ובנו לא נסתפקו כי אם בבעולת עצמו וסיים שנראה לו ברור דהמקרש בביאה ונשאה אח"ך דכתובתה מאתים ודינה כבתולה לשמחה ולברכה דאינה דרך זנות וי"ל גם במשודך שבא על משודכתו אינה דרך זנות וכו' אך אין זה מספיק ואף אי ספק הא קי"ל ספק ברכות להקל ושוב מצא בש"ס דכתובות די"ב דנבעלה מהשודך כתובתה מאתים וליישב הסוגייא ששם דט"ל דנראה הפך שאני מי שהיתה משודכת לו ע"כ וממה שלא חזר על הברכות נראה דאכתי קאי בדעתו מכח דספק ברכות להקל אך קשה מ"ש מאלמנה לבחור ולענין קריאת ואברהם זקן נראה דדיינינן לה דהדבר תלוי בבחירתו כמש"ל בבחור עם אלמנה ואע"ג דהכא הוא עצמו בעלה לא נגרע כחו מבחור דעלמא אטו בחור עם בתולה מי בעינן בחור שלא טעם טעם ביאה כלל וכן י"ל גם במוכת עץ או אנוסה או מפותה מאחר אע"ג דדיינינן לה כאלמנה כמ"ש הגו"ר שם והוא בכלל א' סטו"ב מ"מ הרי קי"ל בחור עם אלמנה דינו כבחור ובתולה והייתי בליוורנו וראיתי בחתן שבא על משודכתו והיתה כריסה בין שיניה ולא קראו לו ואברהם זקן ושאלתי לחכמי העיר ואמרו לי שכך מנהגם והטעם מתורת קנס נחתי עלה כדי שלא יבואו לעשות כדבר הרע הזה ומנהג יפה הוא ע"פי הטעם הנזכר אך קראו אותו בתוך העולים לס"ת בחובת היום ותו לא מידי: