אמר שומר רלו

איזה מהם הואיל וכתבו לא"י סתם. הרדב"ז ח"ג סתקכ"ג

ל"ז אשה שהקדישה ס"ת לב"הכנ זו ובא בעל בתה ונטלו לבית הכנסת שלו וטען שחמותו לא נשבעה על כתובתה ואין הקדשה כלום עוד ס"ת זה הוא מנכסי בנה למנוחת נפשו ואשתו ירשה אחיה ומה לה להאם בזה מתון ומסיק דהאמת עמו ועוד שטר ההקדש אינו אלא בע"א וצריך ראיה בעדים להוציאו מרשות הבעלים כמ"ש מרן בא"ח משם מהרי"קו ונתבאר בט"ז שם ובש"ך י"ד סרנ"ט דמהרש"ל חולק ע"ז ומהריק"ש כתב כל הנודר לדעת ב"הכנ שמתפלל בה נודר וה"ה בניו וקרוביו וכמ"ש הרא"ם ומהרש"ך בהקדש דאמדינן דעתיה וכו' מכל זה מבואר דיש כח לבע"הב ליטלו ומה גם שכבר הוציאו והוא בחזקתו ואין הקהל האחר ולא הש"ץ יכול להוציאו אלא בראיה ברורה ומה שחזרו בני ב"הכנ הא' והוציאוהו מעשים אשר לא יעשו. תקפו של יוסף סע"ד ודין דין אמת מ"ש כל זמן שלא נשבעה על כתובתה ויתנכה מכתובתה אין הקדשה הקדש כנז' בא"העז סצ"ו ואע"פ שהוא מנכסי בנה ואחותו הסכימה עמה מ"מ רשות בעל אחותו בעינן אבל אם הבן עשאו בחייו ונתנו בב"הכנ שרגיל להתפלל בו ואח"ך חלי"ש וירשה אותו אחותו אין כח לבעל אחותו להוציאו משם ולהוליכו לב"הכנ שרגיל הוא להתפלל שם דטובת הנאה אינה ממון ליורשה כמ"ש מור"ם ח"מ סרע"ו ויעו"ש סל"ז ס"ט ובסל"ז סל"ה ובסר"ג ס"א ומטעם זה מחיתי בבעל אשה אחת שירשה את אביה ורצה ליטול הס"ת מב"הכנ שהניחו שם אביה לב"הכנ שרגיל הוא להתפלל אך אמרתי לו שבשבתו של הס"ת ההוא ילך הוא שם להתפלל ויקראו אותו לתורה כדרך מי שיש לו ס"ת שלו שקורין אותו לתורה ביום משמרת ס"ת שלו שכן המנהג פשוט גם ביורש ומ"ש הרב הנז' שם מהט"ז והש"ך דמהרש"ל חולק על מהרי"קו לא ידעתי לאיזה צורך כתב כן כיון דנקיט העיקר כפסק מרן דפסק כמהרי"קו ולא עוד אלא דלא ראה להגו"ר ח"מ כלל ג' שעשה שלום בין מהרי"קו למהרש"ל וכמו שרמזתי דבריו בחיבורי השמר אמת וכן מ"ש הרב הנז' שם מהרא"ם ומהרש"ך כבר בחיבורי שם הבאתי דרבים חולקים עליהם דלאו כל כמניה להוליכו לב"הכנ אחר לא הוא ולא קרוביו ולא עוד אלא דהרדב"ז סבר גם בהתנה להוליכו למקום שירצה אין התנאי כלום

ל"ח יחיד בב"הכנ שנתחייבו לו הציבור איזה עליות בימים מיוחדים טובת הנאה שקיבלו ממנו וקבע עצמו להתפלל בב"הכנ אחר ובא בימים המיוחדים לו לאותם העליות לקרות בס"ת שם אין הדין עמו דלא נתחייבו לו רק כשהוא מתפלל עמהם בקבע חק"ל ח"ג הנד"מ ס"ג ורואה אני בפה העיר בעליית הרביעי בכל שבת הנקרא מדליק שביום שבת שיש לו אותה עליה מע"ש יבוא השמש להגיד לו כדי שיבוא מב"הכנ שלו לב"הכנ זה כדי שיקראהו לרביעי ולפעמים יבוא מב"הכנ שלו בעת עליית ס"ת או בעליית כהן או לוי בב"הכנ זו כדי שיקראהו לתורה יש לחלק בין כשהוא בטוב הנאה כנדון הרב או שקנויה לו בדמים כי עיקר ההדלקות שהוא העולה הרביעי והוא ירושה מאבות לבנים אומרים כי אבותיהם קנאום בדמים או שמא מעיקרא כי קנו בתנאי זה קנו גם כשילכו להתפלל בב"הכנ אחרת לא פקע זכות העלייה שלו

ט"ל אם אסר ספרו על חבירו אסור ללמוד בו. ש"ע י"ד סרכ"א סי"א ולפי הטעם שכתב שם דהא אין חובה לאדם להשאיל ספרו לחבירו שלא לדעתו כמו שאין חובה עליו ליתנו שהרי מקלקלו בכך ומותר להשכירו ונמצא מהנהו בשכר שיכול לקבל עליו ליתיה להאי טעמא בס"ת שהניחו בב"הכנ לקרות בו כל הציבור לשם מצוה ועיין הל"ק ח"א ס"ו דכתב דע"י הרהור מותר וצ"ע דלפי הטעם שכתבו שם הש"ך והט"ז אין לחלק

מ' מי שיש בידו ספרים מופקדים מחבירו אין הציבור רשאין למשכנם בשביל שהמפקיד חייב להם. כנ"הג ח"מ סקס"ג הג"הט אות ק"ס

מ"א ראיתי בע"הק צפת את"ל כשקורא הכהן בס"ת ואין שם לוי שהדין הוא שקורא אותו הכהן פעם שנית כשקורין לו לאותו כהן קרא כהן במקום לוי מסיימים ברוך שבחר בשבט לוי ונראה לי הטעם פשוט דמה שקורא אותו כהן במקום לוי ולא כהן אחר משום דחיישינן לפגמו של ראשון כנודע וזהו בעצם ברוך שבחר בשבט הלוי דכ"כ חיישינן לפגמו שיקרא אותו הכהן במקום הלוי ולא כהן אחר וכלשון הזה הוא לשון סוף משנה בסוף מדות ברוך שבחר באהרן וכו'

מ"ב אם היה בתוך י"ח וקראוהו לעלות לס"ת והפסיק ועלה ה"ז מזיד וצריך לחזור לראש. מג"א סק"ד ואם בדעתו שמותר ה"ז שוגג הא"ר שם וכתב עוד שם בין יהיו לרצון לאלהי נצור שרי

מ"ג גם להחמיר כסברת הגהת הרי"ף בשם רשב"ץ שהביא כנה"ג ססרפ"ב בהג"הט והיא לו נדפסה בהגהות להרשב"ץ ח"ב ס"ע שעתה כל הקוראין מברכין אין להוסיף גם בשבת כדי שלא נוסיף בברכות שאינם צריכות מ"מ גם להמחמיר כסברא זו אם נמצא במקום שמוסיפין אחר קריאת החמישי וחוזרין וקוראין לכל הנוספין ממה שכבר קראו עם החמישי ואח"כ קוראין עוד שנים סמוך ומשלים כמו שכן נהגו במצרים מותר לו לעלות להמחמיר על עצמו כהרשב"ץ לסמוך או למשלים כיון דאין קוראין לנוספים כי אם ממה שקראו להחמישי אינם עולין למנין כמ"ש הרא"ש וכ"כ מרן סקל"ז נמצא דהסמוך והמשלים שקראו דבר חדש הם המשלימים מנין השבעה כסא אליהו סרפ"ב פירוש דבריו בשגם לסברא זו אפילו אם קורין מחדש לכל אחד מ"מ המנין שלמעלה משבעה חשיב לה ברכה שא"צ כיון דטעמו הוא דוקא בזמן המשנה שהפותח והחותם הוא שמברכים משא"כ אחר שתיקנו שכל אחד ואחד מברך תחילה וסוף מ"ל אם קרא מה שקרא חבירו או קרא מחדש מ"מ אם אינם קוראין מחדש כי אם לשבעה בלבד ברכותיהן ברכות צריכות ולמוסיפין למאי דביני ביני בין העולה החמישי לסמוך ומשלים מאי דברכו לגרמייהו עבדי שבהם דוקא יש חשש ברכה שאינה צריכה ולא לאלו שקורין מחדש דאלו הן הנצ'רפין דסלקי למניינא ולא אותם שקראו להם ממה שכבר קראו ברם אם לכולם קוראין מחדש כיון דכולהו סלקי למניינא להחמיר לעשות כהגהה זו אינו יכול לאחר שקראו השבעה לחובת היום לעלות אבל לפי דברי הרשב"ץ בתשובתו ששם דאין כאן קפידא אלא אם חוזר וכופל הקריאה שאם רצו להוסיף על מנין הקרואים היה לו לחלק הפרשה למנין הקרואים ומהר"י פרגי הובא