אמר שומר רלה

ואם נראה בעיניו שיתקלקל היו"ד ע"י עבותו אז יגרר היו"ד התחתונה ויתקן היו"ד בכתיבה נאה ומ"ש המג"א ל"ב סל"ה אם נגע רגל הה"א בהגג צריך לגרור כולה כמ"ש בסי"ח ע"כ ט"ס הוא וצ"ל על פני האל"ף בפנים בגג שתחתיה שאז נעשה כל הרגל בפיסול ולכן צריך כל האות הנעשה בפיסול לגררו כמ"ש בסי"ח אבל אם נגע רגל הה"א בהגג לא נעשה בפיסול כי אם הרגל התחתונה שהוא בלבד שנעשה בפיסול. תורת נתנאל סל"א

כ"ח ס"ת שבפ' וישלח וירא אלהים אל יעקב פתוחה ועשאה סתומה וכתב וירא בסוף שיטה ואלהים בראש שיטה תקנתו הוא שיכתוב שתי אותיות וי"ו ויו"ד דוירא חוץ לשיטה בין ריוח שבין דף לדף והרי"ש והאל"ף יתלה למעלה ותו לא דאם. ימחוק תיבת וירא ויתלה אותה ביני שיטי על תיבת אלהים יבוא לידי נגיעה בלמ"ד של אלהים וגם נראה כשיטה בפני עצמה והוי כשני פתוחות וגם לכתוב כל התיבה בין דף לדף אין לעשות כן כנז' בי"ד סרע"ו שבות יעקב ח"ג ספ"ח

כ"ט מעשה שהיה שהיה לו לכתוב פסוק ע"פ ה' יסעו כתב יסעו לבד ודילג תיבת ה' ואח"ך נזכר ומחק סעו והניח היו"ד והשלים עליה הו"ה על הגרר וטעה לפי שצריך השם בשלימות והיו"ד לא נתקדשה וע"י העברת קלמוס אינו מועיל צריך להחליף כל היריעה. משחא דרבותא ח"א מיו"ד סרמ"ו דפ"ח

ל' שם ה' שהיו"ד שהקוץ שלה נמשך למטה ונראית כחי"ת קטנה יכול לקלוף היו"ד או לתקן בכתיבה למשוך במתג הקוץ השמאלי לירך ימין ואח"ך ימשוך מעט הירך למטה אך שלא תדמה לוי"ו. ש"ות השיב ר"א ס"ו

ל"א נקב הנוגע בקצה האל"ף של שם אלהים לא יגרור בקצה ההוא כדי שיהיה מוקף גויל אלא ידביק מטלית על הנקב ותהיה מוקפת גויל. בסוף ס' גדולי טהרה סל"ו דנ"ד

ל"ב ס"ת אין בו דין חלוקה ומשתמשים בו ביחד כ"כ בש"ע ח"מ סקע"א ושם מבואר בדבר שאין יכולים להשתמש בו ביחד חולקין אותו לימים מינה בס"ת דכתב דאין בו דין חלוקה ומשתמשים בו ביחד הנ"מ במונח בבית דקורין בו ביחיד כמנהג הראשונים אבל למנהג היום דמניחין אותו בב"הכנ לקרות בו ברבים והמנהג שבעלי הס"ת קורים אותם בתוך הקרואים ויש כאן שני יורשים או יותר קורים אותם כל אחד ביום אחד וכעז"ה דלא ירצו בני ב"הכנ לקרות כולם ביום אחד בהפסק אחר בפרט במקום שמוכרין העליות ואם יש בהם בכור הס"ת הוא בעין ונקרא מוחזק הוי דומיא לעבד ובהמה טמאה דחולקין לימים כמ"ש מור"ם ומהריק"ש והלבוש סרע"ח וה"נ הבכור קורין אותו ב' ימים והפשוט יום אחד וקריאת ס"ת אי אפשר להשתמש שניהם כאחד דאין קורין שנים בתורה וזה אחר זה בהפסק אחר לא ירצו הקהל אם מנהגם למכור העליות אבל אם רצונם למכור העליה שלהם ולחלק המעות דאז הוי כשכירות עיין הגהות מהריק"ש סקמ"ז ובס' פני אהרן י"ד סכ"ה אם עמדו כן בסתמא הוי ראוי וחולקים בשוה דשכירות הוי ראוי ולא כמ"ש בספר מר ואהלות ח"מ סכ"ט כמ"ש אצלי בפסק חלוקת בכור ופשוט אך אם מיחה הבכור שלא ישביח הפשוט עד שיחלוק עמו ולא השגיח הפשוט קי"ל דאם מיחה מיחה בדבר שלא נשתנה כגון ענבים ובצרום זיתים ודרכום כמ"ש בבתרא דקכ"ו ובשגם יש פירושים בפירוש הסוגיא הדין דין אמת וכמ"ש בפרישה סרע"ח וה"נ בשכירות אין כאן שנוי ואם עמד הפשוט ושכר בע"כ של הבכור נוטל פ"ש וה"נ בקס"ת אם אמר הבכור נחלוק לימים דהוי כמו שיש דין חלוקה ואני מוכר את שלי של שני ימים ואתה של יום אחד וגם אם נאמר אין כאן דין חלוקה מ"מ אתי עליה מדין גוד זכות שלך בכך וכך או אני איגוד שלך בכך וכך ועמד הפשוט ומכר חולק עמו הבכור פ"ש דהוי כענבים ובצרום דאין כאן שנוי

ל"ג הכותב כל ספריו במתנה גם ס"ת בכלל דבלשון תורה ספר סתם הוא הנכתב על הקלף ואפי' בלשון בני אדם יש להסתפק כבר כתב הריב"ש בלשון שיש להסתפק בלשון בני אדם הולכין אחר לשון תורה ולא עוד אלא שבלשון ב"א ברוב פעמים ספר הוא ס"ת ואין זה ענין למ"ש מרן ח"מ סרמ"ח האומר נכסי לפ' יש להסתפק אם ס"ת בכלל. נו"ב ח"ב ח"מ סמ"ג ויעו"ש בהגהת בנו ליישב מה שהקשה מג"א סקנ"ג סכ"ב ששם פסק מרן דאסור למכור ס"ת ושם בח"מ כתב שיש להסתפק

ל"ד האומר לחבירו הריני עליך חרם ואתה עלי אסורין בדברים שהן בשותפות כגון ב"הכנ ותיבה וספרים. ש"ע י"ד סרכ"ה

ל"ה ספרים גזולים או גנובים ביד גוי חשיבי מוחזק והבכור נוטל בהם פ"ש. מור"ם ומהריק"ש סרמ"ח וכנ"הג הגב"י אות יו"ד ומור"ם סרנ"ט כתב מאבד ספרים לא מייאש מנייהו

ל"ו ראובן שעלה מחו"ל לארץ ובידו ס"ת ומת בחו"ל קודם הגיעו והבאים עמו אמרו שכוונתו להעלותו לא"י וקרובי היתום אמרו שחציו קדש וחציו השני יירשו מאביו וככחו כח אביו במקום שהוא הס"ת יהא עמו ובני העיר שמת שם אמרו שכולו שלו ורצונם לזכות בו וקי"ל הממע"ה וטוענין כי חכמי העיר נוגעין בדבר וחכמי העיר שמת שם אומרין גם בני א"י נוגעין ויש שטר ממקום שיצא המת שהס"ת עשאוהו המת ואשתו ואם יגרשנה יהיה בין שניהן ואם תמות בחיי בעלה החצי לב"הכנ והוא ממונה עליו להוליכו למקום שילך ואם יפטר הוא בחייה יהיה בב"הכנ שיאמר הוא עוד יש מעשה ב"ד בשעה שהניחוהו ליקח אותו שהראה להן שטר זה שהתנו עמו במקום שירצה לקבוע דירתו יודיע לקהל ששם שהחצי של הס"ת הוא הקדש מאשתו והשביעוהו ע"ז עוד מעשה ב"ד בפנינו אמרו לו החכמים הנז"ל שאם הוא ירצה לעקור דירתו מהמקום שנתיישב אחר ההודעה הנז"ל שיוכל להוליך עמו הס"ת ואין שום מעכב על ידו פלפל בחכמה וזיכה לבני הקהל שמת שם אם מטעם תפיסה אם מטעם שבא"י יש להן הרבה ס"ת משא"כ מקום זה שעולה כמה פעמים יותר מא"י ומה בצע להניחו בהיכל מבלי קריאה ואומדן דעת דניחא ליה להמת בכך ומלשון השטרות הנז"ל אין ראיה דמשתעי לתרי אנפי וכל זמן שלא יביאו קב"ע אשר שמעו מפיו להוליכו לא"י זכו בני העיר שמת שם וחכמי א"י וכן חכמי אותה העיר נוגעין בדבר וצריך לדון דין זה במלכות אחרת וכשיזכו בני א"י בדין צריכין שאר ארצות א"י לכתוב הרשאה לבני עיר אחת מהם להעלותו לא"י