אלפי מנשה חלק א צט

והפכוהו לשבח, והוה כשגגה שיוצא מלפני השליט, ונמשכו אח"ז כמה גדולים, וחס לן מלחשוב כזה. על מדה גרועה כזאת. שלא להטות אוזן לדבר שכלי. נגד ההרגל. ובייא בייא. היא המחרבת ומבלבלת. כל הענינים שבעולם. וזה בא מכח הדמיוני המשובש. שזה הוא א' מחלקי היצה"ר. שאביא להלן, בשם הגאון זללה"ה מווילנא. ואף שכתבתי לעיל, שבכל מדה, יש בה עתים לטובה. ועלי לבאר צורך זאת המדה. כשאגיע אי"ה לדבר בענין מצוע המדות, אבל בטילה במעוטא. וצריך לזהר ממנה ולברוח מזה והיא כסמים הממיתים שאף שכשמערבין אותם. עם סממנים המחלישים כחם, הם מועילים. ונצרכים לכמה רפואות, עכ"ז צריך ליזהר מהם שלא יעשו כזאת. אלא ע"י רופא בקי, ומוסמך מאוד, וה"נ בנידון דידן, בזאת המדה המגונה, עכ"פ בדורינו זה, חיישינן לטועין, ובוודאי דייק ולא גריס עדיף. ומענין לענין באותו ענין. אתרץ מה שרבא דס"ל כאן, דדייק ולא גריס עדיף, סותר דברי עצמו, שאמר במקום אחר, ליגמר איניש והדר לסבר, אבל כד מעיינת בה אין ענין זה לזה כלל, דלגמר היינו דיני המשנה, ואח"כ לסבר, היינו להדר אחר טעם הדבר, שנקרא גמרא, אבל צריך לגמו' בדיוק, וכשיקשה לו טעם הדבר, יניחנו לאחר זמן, שאחר שיהיה בקי בכל דיני המשנה, יקבע עצמו לגמ', לחקור אחר טעמי דיני המשנה, אבל לגמור בלי דיוק כלל, שלא לשמוע בעצמו, מה שפיו מדבר, רק כמצפצפים ומהגים, שבוודאי יקבעו כמה שיבושים בלבו, ולא יועילו לו, שום טעמי וסברות הגמר' לא מקרי לימוד כלל, והנה לכאורה דברי אלה, סותרים מאמר בגמרא, שאמרו לגמר איניש, אע"ג דלא ידע מאי קאמר, אבל לק"מ לדברי, שאין הפי', שלא ידע בעצמו מה שהוא אומר שזה אינו לימוד כלל, אלא כך שיעורו, לא מבעיא כשלומד המשנה, ואינו יודע טעמה, שנראה בתחלה, שהיא היפוך הסברא שלא לסבור תיכף. רק יתנהג כנ"ל אלא אף שלפעמים יקשה לו לשון המשנה, שאין חבור כלל, כדפריך לפעמים בגמ'