אלפי מנשה חלק א צז

בוודאי הדין הוא, שחייב להחזיר לו, שהמתנה כבר זכה בו והוא שלו ואין רשאי הנותן, לגזול ממנו כלל, אף שוה פרוטה ואם היה בא התובע הזה, לפני איזה מלך ושר, בוודאי יעניש את התובע עונש גדול עבור העזת פניו, מה שאדרבה היה ראוי לו, ליהנות מאוד, למלא רצון הנותן. וזהו פי' הפסוק כבוד אלהים שהם הדיינים. הוא הסתר דבר. היינו שיעלימו עיניהם, מעיקר הענין, רק יפסקו לפי משפט הכללי, וכבוד מלכים חקור דבר, היינו, לחקור אחרי הדברים והתחלותיהם. ואשוב לעניני: הדרן למלתא קמייתא קכט

עכ"פ. כל הדינים שבתורה הם כפי שיועילו. לרוב קיום וחבו' העולם. ואף שיהיה מנגד למיעוטים פרטים. ואף בעניני מצות שמעיות. ענין מאכלות אסורות. ולבישת שעטנז ודומיהם, אבאר להלן. כשאגיע לדבר מענין לימוד התורה שהם ג"כ על זה הדרך. ועכ"פ דבר שיועיל לפי הרוב. הוא דבר שמשתנה לפי העת, שהנה אף הרוב בכמות נשתנה לפי הדור ומכ"ש הרוב באיכות, שאף שכתבתי, שאין לפסוק הדין על פיהם. עכ"ז בדבר הידוע לכל. ידונו לפי האיכות. למשל שאם א' לוה מחבירו זהב משקלו לטרא. ונתן לו תמורתו. אותו המשקל כסף וכי ידונו שיצא ידי חובתו בזה, בשביל שהוא שוה בכמות המשקל. עכ"פ ישתנה מאוד בכל הזמנים, וזה תלוי בדעות החכמים. בכמה דיני התורה ואמשיל. במה שנחלקו בגמרא גבי מי שהודה לא' בפני שנים מבלי שתבעו מקודם. שחייב לו איזה סך יוכל לומר שלא להשביע את עצמו כוונתי. וקאמר בגמרא, ההוא שכיב מרע, דאמר מאן מסיק בי אלא פלניא ופלניא ואתו פלניא ופלניא. ותבעינהו ליורשים קמי ר' ישמעאל בר"י וחייבינהו ליורשים. ואמר כי אמרי' שלא להשביע את עצמו, היינו בחיים. אבל לפני מותו, לא אמרינן כן. ושלימו פלגא ואידך פלגא אתו לקמי' דר' חייא ואמר כשם