אלפי מנשה חלק א צה

לפסוק את הדין, עד שיהיו כולם מסכימים לדעת אחת, א"כ למה לי קרא, להזהי' את הדיין שלא יאמר כדעת הרבים, מהיכא תיתי, ומה חשיבות יש בדברי הרבים: הדרן למלתא קמייתא קכו

עכ"פ, הדין הוא לילך בתר הרוב, והיינו בע"כ רובא בכמות היינו כפי מספר הדיינים, מבלי שנביט לאיכותם, והרי אנו רואים, החכמים אמיתים, הם מועטים, נגד שארי בני אדם, וכל מי שניתוסף בו חכמ' יתירה, ימעטו כמות אנשי', ולא רבים יחכמו, עכ"ז, כיון שזה הוא דבר שא"א לברר, וכל א' יאמר לחברו, אני גדול ממך, הלכך אזלינן בתר רובא בכמות. ובוודאי דעת המוני עם, אינו נחשב, נגד דעת איזה חכם, אלא כשנמנה עמו, וישב עמו בדין, מסתמא לאו קטלי קניא באגמא נינהו, וע"כ אזלינן בתר רובא בכמות, וע"כ אמרו, בנקיי הדעת שבירושלים, שלא היו יושבין בדין, עד שידעו מי ישב עמהם, מפני החשש. שיכריעוהו שלא כהוגן, ובזה יתורץ ג"כ מה שאמרו לא חרבה ירושלים, אלא על שהעמידו דבריהם על ד"ת, שיקשה מאוד בתחלת העיון, וכי בר נש, דאמר מילי דאורייא, ילקי, ואפרש הפסוק, כבוד אלהים הסתר דבר, וכבוד מלכים חקור דבר, ועוד ארחיב הדבור קצת, בענין הכתוב, כי יהי' ריב בין אנשים וגו', ואכתוב פסקי פסקי: פסוק כי יהיה ריב וגו'. קכז

כתוב בתורה, כי יהיה ריב בין אנשים, ונגשו אל המשפט ושפטום, ודקדקתי בו, שהיה לו לומר, אל השופטים, ובארתי שענין המשפט הכללי, הוא ענין מופשט מהחומר, כעין כל דרכי החשבון, בכמות ריבוי הדברים, במספר ובמדה, ובשטחים ובגופים לא ישגיחו, על איכות החומרים, כי החשבון הוא שוה בכולם, כגון ב' פעמים ב'. הוא ד', יהיה החומר אבנים יקרות, או חול ועפר, וכן הוא ענין, בדינים הכוללים שבין אדם