אלפי מנשה חלק א פט

מבטלים רצונם העובר, אפי' מפני ספק השגת טובה, או הרחקת הנזק תכליתית. ומזה באים כל השינויי דעות, ממה שכל א' ברור בדיעותיו, ולא יכניס שום ספק בלבו לחוש שמא טעה והנה התיקון לזה, יוצא מהידיעה, שהבאתי מענין ב' הידיעות חושית ושכלית. ומקום הטעות שביניהם, ואיך יתנהגו כשמחולקי' איזה בני אדם בזה. והוא דבר קל. בתחלת העיון, שיסתכל אדם בכל ידיעותיו, איזה היא חושית, ואיזה היא שכלית, שעי"ז בקל, יוכל כל א' להכניס ספק בלבו, אם ידיעותיו הם ברורים, ובע"כ יטה אוזן לדברי חביריו, ואם כולם יתנהגו כזה. אזי יחפשו כולם, לידע מקום הטעות, בכדי שיגיעו לדרך האמת, שיהיה לתועלת החבור. ואף שיהיה האומר מי שיהיה, ולא יחוש כלל לנצחון שהיא הנאה קלה עוברת, ואינה נוהגת. אלא בחסירי השכל, אבל משכילים יבינו, שהאמת לא ימשך, אחר הנצוח. ובע"כ לא יתוקן שום ענין כ"א בהנהגה ישרה, על דרך האמת. ועתה אוסיף קצת בזה, שכשיסתכלו תמיד בזה, ויהי' חרות על לוח הלב, שלא יהיה באפשרי כלל, שימשך איזה חלוף דיעה, רק, עכ"פ, יהיה כמו שאמרו, בו ביום נחלקו ולמחר הושוו: עוד הוספה על הנ"ל קיב

כשיתיישב אדם בלבו, מה הוא הבטחון שנו, שהוא ברור בדיעותיו, בע"כ הוא מוכרח שיסבור. שא"א לחוש או לשכל לטעות, אבל לפי זה יקשה, שלפי דבריו, בע"כ חבירו שמחולק עמו טעה, וא"כ בע"כ יש מקום לטעות. וא"כ מאן מפיס, אולי הוא הוא הטועה, וע"פי זה, יוכרח להכניס ספק בדעותיו, ולפי מה שבארתי למעלה. נקל מאוד לחפש מקום הטעות, ושכל א', א"א לו, שיטעה בהחלט, רק כפי שבארתי, שבכל דבר יש טוב ורע, ותלוי לפי הענין, ועפ"י זה, כל א' רואה הטוב שבדעותיו. וכשמסתכל בו ביותר, נתבטלו הרגשותיו, לעיין ברע שבו, כמו שבארתי, שכשממשיכין כוחותיו, לאיזה