אלפי מנשה חלק א פז

שהנראה לי שעיקר התחלה. צריכה להיות. מבעלי הידיעה והיכולת. ובדידהו תליא מלתא. וממילא יתוקן בקל. עניני ההמון כשיראו, שעיקר חייהם. תלוי' באמונתם וזריזותם יומשכו ממילא להנהגות טובות מסודרות. כי ידוע לכל המאמר שגדול נסיון העושר, מנסיון העוני. והוא ע"פי מה שבארתי למעלה, שעיקר התחלת החבור. בין הידיעה והיכולת. הוא הידיעה שאינו יודע היינו להכיר שחסר לו ידיעות הנצרכות לתועלתו. והנה החסרים בפועל. בעניני הצטרכותם. הנראה לעין יודעים בוודאי מחסרונם. ואף שמניחים העיקר. ומבקשי' הטפל עכ"ז פתח פתוח לפניהם. שע"י שיתרצו לקבל ידיעו' הנצרך לפרנסתם, עי"ז נוכל בקל להמשיכם. לענינים עקרים המועילים לכלל החבור. לפי הכונה. תכלית התכליתית. שכתבתי למעלה. משא"כ בעלי היכולת. שבתחלת העיון אינם חסרים דבר, צריך רב התעוררות. להעירם משנתם, בכדי שיכירו חסרונם, עכ"פ, מפני הטעם והסיבה שהזכרתי משכתי את ידי, מלהאריך בכדי, בענין ההמון. ובאתרא דליעול ירקא, ליעול בשרא וכוורא, שאתחיל לדבר ענינים יותר נצרכים, בדרכי לימוד התורה ויסודותי', כפי שיעדתי. ובעניני מצוע המדות, רק ענין א', באתי כמזכיר בעניניהם, ואומר דרך צחות, שמה שהרבו בעונש, המעלים עיניו מן הצדקה שנקרא בליעל וכו', שכל זה נאמר בעשירים, אבל, לאלו המתפרנסי' מן הצדקה, להם מצוה גדולה היא זו, שיעלימו עיניהם מזה, והעיקר שיראה כל א', לחפש בכחותיו. איזה דרך שיוכל להתפרנס, ממעשה ידיו להתפאר ואם לפעמים מן ההכרח הוא לקבל צדקה, יהיה עליהם לטורח, ולמשא כבד, ורק כדי חיי ההכרח, הנוגעים עד הנפש, כי ידוע לכל. שמה שנשלחה הנשמה, לזה העולם, מקוה סכנה, וקלקולי דרכים, הוא רק, מפני שכל הנאות שיש לה, ואף שהיא במעלה גבו'. קודם שירדה לזה העול', אינו שוה לה, מפני שהוא מתנת