אלפי מנשה חלק א פב

ולבאר דעתו לתועלת כמה נכשלים כמוהו, אבל יבוש. שלא יהי' לבוז ולשחוק, בעיני אותם, שלא טעו בזה שיאמרו, מי יטעה בדבר פשוט כזה אבל אם נמצא הטעות. כתוב על ספר. מאיזה גדולים שקדמוהו ואני כותב זאת להקדמה, מה שאני כותב לפ"ד, דברים פשוטים ונגלים לעין כל, אך בתחלת העיון, זה אינו נוהג אלא בג"פת ופוסקים, שרבו המסלסלים והמפלפלים בזה שהעלו דבריהם על ספר, אבל במדות והנהגות, ודיעות ישרות, אם יראה איזה דבר, שנכשלו בזה, שלימים וכן רבים וירצה לברר הדברים. יוכל לירא על נפשו, שלא יהי' לבוז, בעיני אותם, שלא טעו בזה, ומי יעיד לו, טעות הרבי' בזה, ולפעמים, אף אותם שטעי מתחלה, ונודע להם מדבריו, עכ"ז ירצו להסתיר טעותם, מפני הבושה, ויתכבדו בקלון חביריהם, שיהי' האומר או הכותב, לבוז ולמשחק, אבל מצאתי דרך נכון, גם באלו הענינים, לבאר הטעותים, והוא במה שהנהגת הבריות, הוא סותר להידיעה הפשוטה האמיתית, שאם היו מתנהגים, על פי הידיעה הנכונה, הי' זה תכלית שלימות טובתם, ובע"כ יודו, ולא יבושו, לומר שטעו, משיחזיקו אותם לעושים בזדון, דבר שהוא לרעתם, שבזה יצאו מגדר האדם, לגדר החי בלתי מדבר, ועתה אשוב לביאור הכתוב,. עפ"י פשוטו, וירדו בדגת הים, ומקודם אני מוכרח לבאר, התחלת הפסוק, בצלמנו כדמותינו, בכדי שלא יצא חלוק מת"י, בלי ביאור נכון כפי שחנני ה' על שלימותו: ביאור פשוט על בצלמנו כדמותינו קה

נעשה אדם בצלמנו כדמותינו, הרבה דיות נשתפכו בזה, דרש וקבלה, ואין בהם עדיין, כדי לרוות צמאון, שלא יעלה על הדעת, שום הגשמה ח"ו, בעולמות עליונים רוחניים, ומכ"ש בבורא ית', ופרשתיו כפשטו, והקדמתי לזה,. ביאור פסוק אחר, ועתה ירא פרעה וגו': ביאור פסוק ועתה ירא וגו' קו

הנה אחר שפתר יוסף החלום לפרעה, על שלימותו. הוסיף עוד