אלפי מנשה חלק א פא

המורה, שאם לפעמים ימצא איזה סתירה בדבריו הוא ע"ד, כשנצרך להביא איזה ענין למשל מביא אף דעה המנגדת לדעתו, אף דלדידי' לא ס"ל, רק מביאו, ליקח ממנו, איזה דמיון ומשל וסבר רב כהנא למימר, שאף בתורתינו הקדושה, ימצא כזה, ולכן הקשה, על מה שמביא ר' אליעזר ראי', על כלי' זיין וחרב שהן תכשיטין לאדם, מדכתיב, חגור חרבך על ירך גבור, הודך והדריך, שההוא בד"ת כתיב. שנראה לעין כל, שאין הכתוב מספר, בשבחו של בעל מלחמה, והנראה, מענין הפרשה, שמדבר בד"ת וע"ז השיבו, שאין מקרא יוצא מידי פשוטו היינו שהכתוב לא יביא למשל, מה שאינו אמיתי, כפשטן של דברים, כפי שפי' הרמב"מ. הפסוק, תפוחי זהב במשכיות כסף. שאף המשכיות, שהוא המשל, הוא ג"כ כסף צרוף. ומדוייק הלשון, אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ועתה אבאר מם שהבאתי מפסוק, ואדברה בעדותיך וגו' ביאור פסוק ואדברה בעדותיך וגו' קג

דהע"ה אמר, ואדברה בעדותיך וגו', עד ולא אבוש, ולכאורה, על מה צריך לבוש בד"ת, ובארתיו, על ב' אופנים, אופן א' על הדרך שבארתי בהתחלה, דשכיחי טובא בתחלת העיון, שגיאות במושכלות וידיעות ראשונות, ודבר זה, אינו נגלה רק לת"ח העוסקים בתורה וחכמה, אבל בפני ע"ה כשהיו שומעי' לפעמים, שיטעה איזה חכם בתחלת דבריו, בדבר שהוא נגלה לכל, אז יקל ויתבזה בעיניו, ויגרום ג"כ ח"ה, שיתבזו כלל החכמים בעיניהם, ושוב לא יהיו נשמעים לדבריהם, וע"כ, אין לדבר בד"ת. רק בקיבוץ חכמים ונבונים, וזהו ואדברה בעדותיך, נגד מלכים, מאן מלכי רבנן, וע"כ לא אבוש: עוד ביאור פסוק הנ"ל, לפי ענינינו קד

ע"ד שכתבתי, מנידון דרך הפשוט, אם יטעה איזה לפעמים באיזה דבר פשוט, ואח"ז, כשיוודע לו האמת, והוא רוצה לחוות