אלפי מנשה חלק א פ

אני להקדים, ולדבר מענין חבור הידיעה והיכולת, באיש א' שמחובר ג"כ משניהם, היינו השכל הישר והאמיתי, שהוא בו בכח, והאברים בעלי היכולת, איך שיהיו נשמעים, ומקבלים עליהם למושל. את הידיעה שלהם, שהוא השכל, וכפי שבארתי בהתחלותי, ההבדל, שבין שכל, לחושים ודמיונים, ובלעדם, לא ירים איש את ידו וגו' ואבאר פסוק א': ביאור פסוק ויאמר קא

ויאמר אלקים, נעשה אדם בצלמנו כדמותינו, וירדו בדגת הים וגו' שקשה מאוד, הלא אנו רואים בחוש ההיפוך. שאנו מתייראים, מכמה מיני בריות וחיות הטורפים. והדרש ידוע. זכה וירדו לא זכה וירדו: ואפרש ענין הצלם אלהים שבאדם וכבר כתבתי למעלה,, שלכל דבר יש דרך הפשוט. כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ומידי דברי בזה המאמר אבארנו: ענין אין מקרא יוצא מידי פשוטו. קב

אמר רב כהנא, כד הוינא בר תמני סרי שנין. וגמירנא לכולי הש"ס, ולא הוה ידענא. דאין מקרא יוצא מידי פשוטו, והנה, אף שבדורינו זה, מצוי מאוד הטעות הזה שמחמת שנמשכו מכל אחר הדרש, לא נתנו לב לפשטי הדברים כפי שהבאתי לעיל. מה ששמעתי מפה הקדוש. הגאון המפורסם, מהור"ר אלי' מווילנא זלה"ה, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל שהחזיר עטרה ליושנה, שעם גודל חריפותו ובקיאותו, נתן לב לדברים הפשוטים, ונתן עין עיונו לזה, לפרש הכל בדרך פשוט וקל. ורובי עניניו הולכים ע"ז הדרך, ואבאר להלן בזה. פסוק ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש עכ"ז יקשה מאוד לומר שבדורות התנאים והאמוראים לא יהי' ידוע. דבר פשוט כזה, אף לתשב"ר, וחס לן, מלחשוב כזאת, אלא כך פירושו, שזה לא ידע, שאף במקום שנראה לעין, שהכתוב מדבר, רק דרך חידה ומשל, וכמו שהקדים הרמב"מ. לספרו