אלפי מנשה חלק א עט

לקיים מצותיו. והם יעשו כאויבים ומתנקמים, והם גורמים לך חוסר כל, וכשדברתי דרך כלל, מצרכי ציבור בזה. אזכור עת בקצרה, מענין צרכי ציבור הנוגע לדת, יהודית, אשר, אם היו רוצים, שיהיה כל הענינים הולכים, ע"ד שלימות האמיתי. כפי שאבאר מזה, בהגיעי אי"ה לדבר מענין דרכי למוד התורה והיו ממנים, מורי הוראות, ודיינים אמיתים, ולהרוויח להם כל צרכם, בכדי שיהיה לבם פנוי לחפש בכל דבר. אחר עומק האמת, היו ג"כ צריכים להשתתף בזה, כל הצבור. ולהפריש חלק גדול לזה. ואקוה. שאחרי כותבי דברי אלה, שהמעיינים הישרים והמבינים, ישיתו לבם לזה. ויבינו איך שצריכי' לקמץ מעיסתם, ומכ"ש שלא להרבות בתאוותם ותענוגיהם. יותר מערכם, מפני שכשם. שרב התענוגים לבעלי היכולת הגדולים. הוא תועלת גדול לקיום העולם. כמו שאבאר מזה בהגיעי אי"ה לדבר בעניני מצועי המדות, כך התאוה לפחותי הערך, מאבדת את בעלי' ומבלבלים סדר כלל העולם. עד שמוציאין את האדם מן העולם. עכ"פ בשומם על לבם מצרכי ציבור הנזכרים. היה ממעטין בצרכי עצמם. ומרבין בצורכי הכלל. אשים קנצי למילין בזה, מפני שאם הייתי מביא בפרטות עוד כמה ענינים מצרכי ציבור, יכלה הנייר והזמן וכו'. עכ"פ בזה המעט שהבאתי, יוכלו בעלי היכולת להיות יודעים. שאינם יודעים, היינו שהיו מרגישים בחסרונם לכמה ידיעות, הנצרכות להם. לצרכי חיותם. וכבר כתבתי למעלה, שהידיעה שאינו יודע. הוא הממוצע והמחבר. בין האינם יודעים לגמרי ובין יודעים הגמורים, ועתה אשוב, לבאר דרך החבור, בין הידיעה והיכולת כפי שיעדתי. ומקודם אבאר ענין א' נצרך ופשוט: ענין נצרך ק

הנה, לחבר הידיעה והיכולת, בין בעלי הידיעה, ובין בעלי היכולת, שהם אישים נפרדים קשה הדבר מאוד. מפני ריבוי שינויי וחלופי דעות, וכל א' תולה המניעה בחבירו, ע"כ צריך