אלפי מנשה חלק א עח

נאמני' במלאכתם, תתרבה שמירת העולם, מנזקי אדם באדם והנה, מי שיש לו איזה התמנות, צריך לחיות חיי הרחבה. לפי ערך ממשלתו, כדי שיהיו דבריו נשמעים שלא יהיה נצרך להתבזות ולקבל שוחד, אצל הנשמעים לו, שעי"ז לא יוכל להטיל אימה עליהם וגם מדין התורה, והכהן הגדול מאחיו, גדלוהו משל אחיו, ונמצא, לפי ריבוי הדרגות הנצרך לזה, עד שרי עשרות, בכדי, שיהיה כל איש פרטי מושגח שלא יזיק, ולא יוזק וכשנסתכל בזה היטב, יבינו, כמה צריך כל א' להפריש מממונם לזה, ולהשתתף בצרכי צבור כזה, שילכו הענינים מסודרים, ולא יהיו מעותדים בזה, למקרי הזמן, והנה, דרך כל איש, בענין הוצאותיו, מה שנותן עינו לזה, ומחשבה כצורך הוצאותיו, מוציא ע"ז כפי יכולתו בעין יפה ולא יכבד עליו כלל, ומה שאינו משער ע"ז בתחלה. רק שעכ"ז הוא מוכרח לזה, הוא בעיניו כגזילה יחשב, ונותנה בעין רעה. ולפעמים מוכרח עי"ז להוציא יותר מכדי הצורך לזה. לפי ערכו, במה שהוציא הוצאות חנם. בכדי להנצל מהמכריחים אותו לזה עכ"פ הולך הכל לאיבוד והעניני' אינם מתוקנים בטוב, ובע"כ המושלים הקטנים, לא יספיק להם כפי צרכיהם. ולא יוכלו, להיות נאמנים במלאכתם. רק לעשות ברמי', להרבות שכרם. ושכר חזניהם וסופריהם. בהיות שלא יספיק לעצמם, ומכ"ש לתת לכל א', ממשרתיו הנצרכים לו להספיק להם כן, ובע"כ, ממציאים להם, איזה דרך לא טובה להתפרנס משחדים ועלילות שקרים. וגם מזה, שהעולם פרוצים, שלא לשמור חוקי המלך. וכמשא כבד יכבד עליהם עול מלך ושרים. ואלו היו מבינים, צורכי המלך. לטובת הכלל: היו מכניסים צוואריהם, בעול אדוניהם, ברצון ובשמחה, עכ"פ מפני המתפרצים. מוכרח המלך, להרבות שוטרים בארץ והכל משל צבור, וזהו פי' הפסוק תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב. מרוב כל, היינו כשהיית מבין איך שהעבדות הוא לטובתך, לשמור נזקך ולהרבות הונך, וזהו מרוב כל. עבדת את אויביך, אשר ישלחנו ה' בך. פי' בכדי להכריחך