אלפי מנשה חלק א עג

ואחזור כעת לעניני, בהודיעי לבעלי היכולת, איך שכעת עיקר חייהם תלוי' בספק, וחסרים כמה ענינים נצרכים, כמו שאחשוב להלן, רבי צורכי ענינם, ואיך שיש להם דרך קל. להגיע לזה בלי שיחסר להם כעת כלל, מענינם והנהגותיהם. ע"ד לא ליסתור איניש בי כנישתא, עד דבני בי כנישתא אחריתי, וכך אני אומר, בעניני הבעלי יכולת. שחס לי לומר שישנו דרכם. רק שאפתח להם מקום, שיתנו לב קצת מן הקצת, לסבות הרחוקות, שהם ענינים כוללים, ואז כשיראו רב ההצלחה. שיגיע להם בע"ה מזה. אזי לא יצטרכו כלל. לסיבות הקרובות ויניחום לפחותי הערך, וכל מגמתינו, לילך כל א', מדרגא לדרגא, עד תכלית קיים, ואכתוב עוד כלל א': עוד ענין כולל צז

הנה העושר והממון, שהוא סיבה קרובה, להשגת כל ההצטרכות הנה כל זה, כשההצטרכות מצויים בעולם, אבל כשאינם מצויים כלל, לא יועילו לו כספו וזהבו ואוהב כסף לא ישבע כסף. וכגון מי שדר בעיר קטנה, שאף שיש לו רב העושר, לא יוכל להשיג כל חפצו כ"א אחר רב הטורח וההוצאה, וכדמצינו גבי מרתא בת בייתוס, בשעת כפנא, אפיקתא לכל דהבא וכספא: ושדיתא בשוקא, ואמרה, כל הני למה לי. נמצא שצריך ג"כ. להשתדל ע"י היכולת, שיהיו הדברים הנצרכים, לטוב ולעונג ולהרחבה, מצויים בעולם בהרווחה, שעי"ז יוכלו להשיגם בדמי' קלים. ועיקר טוב העולם תלוי בזה, אם היו מרויחים כל א' למה שהוא מסוגל לזה ביותר, ושיעשה מלאכתו באמונה, ועי"ז היה ריווח בעולם, והנה למשל בכל מיני אומניות, כשבעלי היכולת, מכריחין אותו לקנות ממנו בזול, ועי"ז הוא דחוק בענינו בענינו. ובע"פ צריך לעשות שקר במלאכתו, לראות רק ליפותה מבחוץ וידוע לכל, שאין ערך כלל, למלאכה הנעשית ע"ד ארעי רק בכדי שיוכל למוכרה. למלאכה הנעשית בכוונת מכוין לעשות' עצהי"ט בשלימות, בכל עניניה ונמצא מה שדוחקין את הבעלי