אלפי מנשה חלק א עא

לעשות. והכל תלוי במזל, ובהשגחה. וע"כ מתייאשים מכל, להתבונן בדרכיהם, ומעשיהם סותרים את דבריהם ומחשבותיהם. שא"כ שהשתדלות אינו מועיל נגד המערכה. למה הם משתדלים בכל התאמצות, ומטרידים מחשבתם בזה. אבל באמת, לא כן הדבר וכפי שכתבתי ויעדתי לעיל. לבאר, איך שהשתדלות. אינו סותר להשגחה מן השמים. רבא להלן במקומו, ויש סיבות רחוקות קבועות. מיוסדות על אדני האמת, שענינו קיים וחזק. כמו ותקעתיו יתד במקום נאמן שפירשו בו חזק ונאמן בענינו, וכמו שכתבתי למעלה בקצרה, שענינו הוא שיווי. כמו מאמן את ידיו שהוא מרגיל את ידיו שיהיה הולכים ע"ד השיווי, והוא דבר הקיים תמיד משא"כ. במי שאינו אומן יד. עניני מלאכתו. הוא ע"ד המקרה שלא יתמיד. ולא יתקיים. והנה ענין הסיבות הקרובות והרחוקות, הוא נמשל לנהר גדול ורחב ידים. ומתפשטים ממנו ענפים. והמשכות מים, וענפי ענפים. עד אין שיעור, וכל מה שיתרחקו משרשם. הם עלולים לסיבות. שבאיזה סתימה כל דהוא, במקום שהוא למעלה מענפיהם. יפסקו המים אבל כל מה שישתדלו להתקרב להמקור מוצא מים אשר לא יכזבו מימיו הוא בטוח. והנה הרחוקים, שמסתפקים מהצינורות ואינם מעלים על דעתם. שבע"כ יש להם מקור מים., אבל חושבים שהם הם המקורות. וכשרואים, שנפסקו פתאום. יחשבוהו למקרי הזמן. ושאין בית מנוס מזה אבל המבינים. משתדלים להגיע ולהתקרב לאט לאט. לעיקר מקור המים. ובעחו"ה. המשיל, ענין האדם בעוה"ז במשל פרטי. אבל הוא כולל לכל הענינים שבעולם. ואביא משלו, לשני בנים, שהניח להם אביהם כרם, שכשיעבדוהו וישמרוהו יכולים להתפרנס ממנו בריווח. רק מפני שנצרך הוצאה לזה, וגם עד גמר פירותיהם, יומשך כמה שנים, ובתוך כך ימותו ברעב, ובעל כרחיהם, הוכרחו להשכיר עצמם למלאכה, בכרמים אחרים.