אלפי מנשה חלק א סט

לומר לו, כיון שבלא"ה בעל כרחך אתה מנוצח, איעצך שתשמע ממני, איך שלא כוונתי בנצחוני לרעתך, רק לטובתך וכשמבין בו, שהוא יודע ענין טובתו בזה, אז הוא תכלית הנצוח האמיתי וקיים, ועתה אשוב לדברי, מענין בעלי היכולת, להעלותם למדרגת היודע שאינו יודע, שעי"ז יתחברו. עם בעלי הידיעה הגמורה, לתועלת גמרי ענינים לתכלית ענין ידיעה שאינו יודע לבעלי היכולת צד

כפי שבארתי לעיל, ענין א', מידיעה שאינו יודע, היינו שיש דבר לפניו, שנצרך לו לידע מהותו, בכדי שיהי' לו תועלת לעניניו, אבל האינו יודע, שאינו יודע. הוא או מפני שאינו רואה כלל, שום דבר. או אף שרואה. אבל אינו יודע. התועלת שיהי' לו, מידיעת מהותו, של הדבר שלפניו. ונמצא אינו יודע, שאינו יודע, פי' אינו יודע, שחסר דבר ממיעוט ידיעתו, וכן הוא הענין בבעלי היכולת, מב' הפנים שהזכרתי, חדא, שאינם יודעים כלל, מענינים שכלים. ותו שאינם יודעים. שהם חסרים מהעדר ידיעתם. ע"כ אסדר להם קצת, מהצטרכותם וחסרונותם, ואח"ז אפתח להם פתח, והנהגה ישרה, איך שיעלו מעלה מעלה. ע"י רב יכולתם, להשלמת כל צרכיהם, ומתחלה, אבאר ענינים, דרך כלל, ואח"ז. אבאר, ריבוי צרכיהם, מה שכעת. לא יועיל להם יכולתם כלל, כי אם ע"י השתדלותם, להרבות ידיעות אמיתיות נצרכות בעולם, ושיוציאו ענין הידיעה לפועל ע"י יכולתם: ענינים כוללים צה

כתבת לעיל, שעיקר הטוב וההנאה, הוא הטוב המסודר והקיים, אבל הטוב המקרי, אין זה טובה כלל, מפני שכל עתותיו ורגעיו, הוא תלוי במקרי הזמן. והוא מלא פחדים. כי לא ידע את עתו בזה, וכל מגמותינו והשתדלותינו הוא. לצאת בכל האפשרי, שלא להיות מסור תחת המקרים.