אלפי מנשה חלק א סז

ואין זה תכלית כוונתו, שרוצה להיטיב לבנו, בתכלית ההטבה וההנאה, אבל אם הבן משתדל בחכמתו, להבין מעצמו ומדעתו. איך שענין הענוה והסבל, הוא טוב לו מאוד, ונהנה מאוד לשעתו ג"כ, כפי שכתבתי לעיל שכשאדם ממשיך כוחותיו והרגשותיו לאיזה ענין, אזי מסתלקים ממנו הרגשתו בש"ד, ונמצא הוא נהנה לשעתו ג"כ, בענוותנותו וסבלנותו, וגם טוב לי לתכלית. ונמצא יש לאביו ממנו נ"ר בתכלית, שהיטיב לו תכלית ההטבה וכן עד"ז בכל המדות והענינים ואחזור דברי. בדרך קצרה. יראה הוא בע"כ, מכריחו להיפוך טבעו, ומצערו. ואהבה מוליכו לטבעו ומענגו, ועתה אשיב לעניני. שהתחלתי מענין יראה ואהבה, ותועלתם בהנהגה: חזרת דברים מענין של מעלה צא

הנה. כפי שבארתי הסיבה, למה שנגמרים הדברים יותר בטוב, ע"י האהבה, יותר מע"י היראה. והנה לכאורה לפי זה, היו צריכים להנהיג את העולם, רק בדרכי האהבה. ולא היינו צריכים לענין היראה כלל, וע"כ צריך אני לבאר.. צורך הנהגת היראה בעולם. ושהיא הכנה. לגמרי הדברים באהבה: צורך היראה בעולם צב הנה. לפעמים יזדמן, שיעצים א' עיניו מראות, ויאטום אזנו משמוע, דבר שאומרים לו שהוא לטובתו, כל זמן, שלא יוכל לצייר בנפשו ענין ההטבה, כמו שהמשלתי למעלה, במי שאינו מבין בחכמת השיר, שלא יצייר שום הנאה מזה, ויחשבהו להנאה דמיונית ומוטעת, וכן כיוצא בכל החושים וביותר בענין שכלי. למי שלא נוסה, שלא ירגיש כלל, שיש הנאה רוחנית גדולה בזה, הנה לאיש כזה, צריך הוא לענין היראה, באזהרות ועונשים, עד שיוכרח לפתוח עיניו, ולהטות אזנו לזה. וכשירגישו בו, שהגיע למדרגת האהבה, היינו שמרגיש הנאה מזה, אז נסלק מעליו היראה והפחד, אבל כל זמן שלא הגיע