אלפי מנשה חלק א סו

העונש, שהוא דבר שיהי' אח"ז והוא ענין תכליתי. שצריך לזה ציור בנפש. בכדי לדחות, ענין הטבעי. שהוא עושה כפי שעתו, והנה הציור בנפש, מאהבת השכר, הוא נהנה מציורו. והטבע מקרבו, משא"כ הציור בנפש מיראת העונש שקשה עליו הדבר. והטבע מדחהו ממנו, בכל יכולתו וצריך לחזקו תמיד. אבל תיכף בסור ממנו קצת ציור מזה. ישוב תיכף לדרכו הראשון, ואבאר עוד ענין מיראה ואהבה וכתבתי לעיל התנצלות. מה שאני מפסיק פעמים באמצע איזה ענין. וגם כתבתי בהתחלה, מפני שיכבד על איזה מעיין לשמוע ידיעות, מה שאינו מרגיש עדיין תכלית תועלתם. וע"כ אני מפסיק באיזה דבר המתוק לחיך לפ"ד. להלהיב המעיינים שיחשקו לשמוע כלימודים: עוד מענין יראה ואהבה צ

לפי מה שידוע שהש"י ברא עולמו להיטיב. בתכלית ההטבה למי שמוכן לקבל ההטבה כפי שאבאר להלן. נבין מזה: שעיקר התכלית, הוא ענין האהבה, ושהיראה. אינה אלא הכנה לה, וע"כ נשתבח אאע"ה. במדת האהבה. והוא זה. כפי שכתבנו. שתכלית ההטבה בנבראים, שהם מורכבים. להגביר הטוב על הרע. עד שלא יהי' נכר ונרגש הרע כלל ולהחליף ענין עובר. בענין קיים אשר הגרם לזה, הוא ענין המדות, שצריך למדוד עצמו בכל עניניו, היאך שיבא לידי גמר תכלית טובתו בעולם, ונמשיל. באב שאוהב את בנו, ומדריכו לטובתו שיתנהג עצמו במדת הענוה, והסבל מכל אדם אף שקשה הוא בתחלתו, אבל יביאהו לתכלית טובתו, ברבות אוהביו, וישמר מנזק, ע"י מיעוט שונאיו, והנה. אם הוא בן לא חכם. וקשה עליו הדבר. להיות נכנע, אזי מוכרח אביו להזהירו ע"ז, ובהתראת עונשים, והכאות כבידות, והנה. אף שהבן שומע לדברי אביו מפני יראת העונש, אבל אביו אינו נהנה מזה בתכלית, בהיותו מרגיש רעת וצרת בנו לשעתו.